saritflain“צ’יק ואני” השאיר אותי עם חיוך והרגשה מתוקה בלב.
“צ’יק ואני”, ספרו של וולפגנג הרנדורף יצא לאור לראשונה בגרמניה בשנת 2011. עד מהרה הוא תורגם לעשרות שפות והפך לאחד מרבי המכר הגדולים באירופה.
עכשיו הוא יוצא לאור בעברית, בתרגומה של שירי שפירא, בהוצאת עם עובד במסגרת הסדרה “עין טובה” בעריכתו של ארז רווה.
זהו הספר השני מהסדרה עליו אני ממליצה כאן. הקודם היה “כל מה שקרה שם באמת”
כשהתעניינתי בהוצאה נמסר לי שהקו המנחה של הסדרה הזו הוא ספרים המיועדים לקהל הרחב.
ובכן, הנה ההוכחה שאפשר גם להתכוונן לקהל רחב וגם לשמור על תו איכות.
אני עוקבת אחרי הסדרה ושמחה לספר לכם ,שאותם מאפייני איכות המוכרים לי מ”הספריה לעם” של ההוצאה ,נשמרים גם כאן, למרות הסגנון השונה של הספרים.
מעט על העלילה של “צ’יק ואני” ללא ספוילר:
צ’יק ומייק הם שני נערים בני ארבע עשרה, תלמידים באותה הכיתה בברלין ושונים לחלוטין.
מייק הוא נער שמנת, בן יחיד להורים עשירים וילד ממושמע ומנומס.
צ’יק הוא בן מהגרים רוסי, גר לבדו עם אחיו, מוזנח ומתייחס לחוק בגמישות מרובה.
יחד עם זאת הם גם דומים מאוד במאפיינים רבים.
למשל, שניהם רחוקים מלהיות מקובלים בכיתה, ושניהם לא זוכים לאהבת הורים או בית תומך.
בתחילת חופשת הקיץ כשכל התלמידים בכיתה חוץ מהם, מוזמנים למסיבה של טטיאנה היפה, נקלעים השניים להרפתקה.
הם גונבים רכב שעומד לא נעול בקצה הרחוב.
אם תשאלו את צ’יק , הם רק שואלים את המכונית ומתכננים להחזיר אותה.
הם יוצאים למסע, כשצ’יק נוהג , מנסים לאיית את שמם בענק בשדה חיטה בעזרת המכונית, נתקלים בנוודים, בצלף מזדקן ועוד ועוד.
המסע הזה שאורך כשבוע מתקיים כשאמו של מייק מתאשפזת שוב במכון גמילה, אותו היא מכנה “חוות יופי” ואביו נוסע עם “מזכירתו” לכמה ימים.
עוד על המסע הזה וכיצד הוא מסתיים תקראו בעצמכם.
וכדאי לכם לקרוא.
“צ’יק ואני” הוא ספר מקסים שהזכיר לי גירסה מבוגרת של “תום סוייר והקלברי פין” מבלי להתנהג כחיקוי.
“צ’יק ואני” מתאים מאוד לבני נוער, אבל בהחלט מתאים גם למבוגרים יותר השומרים על רוח צעירה.
“צ’יק ואני” הוא ספר מצחיק ועם זאת נוגע ללב.
למרות הרקע השונה שלהם, שני הילדים הללו באים מבתים הרוסים ועדיין הם ילדים טובים.
צ’יק הוא מצד אחד עבריין צעיר עם ניסיון, מצד שני טוב לב ויש בו משהו נקי ממשחקי אגו.
כך למשל הוא אומר למייקל שאילו הוא היה במקומו, היה הולך למסיבה של טטיאנה, למרות שלא הוזמן , רק כדי למסור לה את המתנה שהכין עבורה. למה? כי זו אהבה.
ומייק? הוא מצד אחד ילד שנסחף בקלות אחרי צ’יק ומשתף פעולה עם המעשים האסורים ומצד שני הוא רגיש ועמוק, מהרהר במשמעות המוות והשפעתו על החיים בהווה.
מייק הוא גם הרפתקני וגם מהורהר, כך גם הספר עצמו.
“צ’יק ואני” הוא סיפור של אהבה תמימה והרפתקנות, התבגרות, מעין מסע חניכה וחברות אמיתית.
“צ’יק ואני” השאיר אותי עם חיוך והרגשה מתוקה בלב.
נדמה לי שהציטוט הבא ממחיש בדיוק למה:
“מאז שהייתי קטן אבא שלי לימד אותי שהעולם רע. העולם רע, ואנשים הם רעים.
אל תסמוך על אף אחד, אל תלך עם זרים. ככה סיפרו לי ההורים, וככה סיפרו לי המורים, וככה גם סיפרו בטלוויזיה. ככה זה כשרואים חדשות: אנשים הם רעים. ואולי זה באמת נכון, ו99 אחוז מהאנשים הם רעים. אבל מה שמוזר הוא שאני וצ’יק נתקלנו בטיול שלנו כמעט אך ורק באנשים מהאחוז הבודד שהם לא רעים.”