כמו שמתבקש משמו "מרחב מוגן" הוא ספר טעון בישראליות. שלא כמו שנרמז משמו "מרחב מוגן" מכיל מעט מאוד איזכורים מלחמתיים.
"מרחב מוגן" הוא ביטוי טעון וישראלי כל כך, ממש כמו "צבע אדום" או להבדיל "שנ"צ שישי".
"מרחב מוגן" הוא גם שם ספרה הראשון למבוגרים של עדי זליכוב רלוי.
כמו שמתבקש משמו "מרחב מוגן" הוא ספר טעון בישראליות.
שלא כמו שנרמז משמו "מרחב מוגן" מכיל מעט מאוד איזכורים מלחמתיים.
מעט על העלילה של "מרחב מוגן" ללא ספוילר:
"מרחב מוגן" הוא למעשה ספר של סיפורים קצרים ולא רומן.
אלא שכל הסיפורים קשורים זה לזה. בכל אחד מהם מופיע דמות של אחד השכנים בבנין דירות ברחוב שלומציון המלכה בתל אביב.
רוב הסיפורים מתרחשים בקיץ 2006, אותו קיץ שבו התרחשה מלחמת לבנון השנייה.
כאמור, המלחמה תופסת חלק קטן מאוד בסיפורים, למעשה ברובם המכריע היא רק רקע.
חלק מהסיפורים מתרחש בשנות התשעים, וחלקו עשור אחרי אותה מלחמה.
כל הסיפורים קשורים זה לזה , משום שכאמור כולם מתרחשים סביב אותו מקום, פרט לכמה מהם שהקשר שלהם לבניין עקיף יותר.
חלק מהדמויות חוזרות בכמה מהסיפורים.
חלק מהדמויות קשור בצורה כזו או אחרת לדמויות מסיפורים אחרים.
חלק מהסיפורים מהדהד זה את זה.
יש משחק נחמד בין הכותבת לקורא שבו הוא מתבקש למצוא את ההקשרים ואומר לעצמו משפטים כמו: אה בגלל זה הוא עשה את זה בסיפור הקודם, או אז זה הקשר שלו לבנין.
אהבתי את המשחק הזה.
עדי זליכוב רלוי יודעת לבנות דמויות נוגעות ומסקרנות.
היא יודעת ליצור אווירה מוחשית עד שאפשר כמעט להריח ולשמוע את המתרחש.
אולי בגלל זה, ואולי בגלל שאני באופן אישי מעדיפה רומנים עם עלילה ארוכה ומתפתחת, הצטערתי שמדובר בסיפורים קצרים.
רציתי לקרוא עוד על הדמויות. הייתה לי תחושה כאילו רק הכרנו והן כבר ממשיכות לדרכן.
זו מחמאה לכתיבה של עדי זליכוב רלוי, וגם תקוה שבעתיד אקרא רומן שלם פרי עטה.