כנרמז משמו, מתרחש "אספת דיירים" בבית דירות משותף, בעיר רחובות.
"אספת דיירים", הוא ספרה הרביעי של אורית גרוס, הוא יצא בהוצאת כרמל ובעריכת ארנה קזין.
כנרמז משמו, מתרחש "אספת דיירים" בבית דירות משותף, בעיר רחובות.
בספר יש שמונה עשר סיפורים קצרים. כל אחד מהם יכול להיקרא(ובהנאה רבה, יש לציין) בפני עצמו, אבל יש קשר גם בין הסיפורים.
מבלי לספיילר, רק אציין שהקשר הוא לא רק עצם העובדה שכל הסיפורים מתרחשים באותו בניין. יש קשר גם בין הסיפורים עצמן.
בחלק מהסיפורים מתארחות דמויות מסיפורים אחרים, ובחלק מהסיפורים יש השלמה, או זוית ראייה נוספת לסיפורים אחרים.
כל פרק מתחיל במודעה על לוח המודעות, דבר המכניס לאווירה של בית דירות.
מעניין מאוד איך המוח של אורית גרוס עובד, וכמה יצירתיות יש בה.
היא הופכת את הזירה הכי שגרתית למקום מרתק, וממציאה רעיונות מקוריים.
השכנה שמנהלת משפחתון ומגנה על הילדים מפני ההורים שלהם,
השכנה שמחליפה את המטפל ההודי בהפסקות.
מה אמר ולדימיר, המנקה של הבניין לאחת השכנות ,ומה גרם לה בכך, ועוד ועוד.
הסיפור "חתיכת בכי " השאיר אותי פעורת פה.
למרות שמדובר בסיפורים קצרים, ולא ברומן, הדמויות חודרות ללב.
לסיכום, לא קראתי את ספריה הקודמים של אורית גרוס, עכשיו אני סקרנית לגביהם.