“עם שחר היווצרות העור” מתוך ספרה החדש של חגית מנדררובסקי

שירה היא הרבה פעמים, אולי אפילו רוב הפעמים, ציורית. ציור טוב הוא הרבה פעמים פואטי.

למה נזכרתי בזה? כי השבוע בחרתי שני שירים של חגית מנדרובסקי, והציור של העטיפה קסם לי מאוד.(ציור גבריאלה ברוך. עיצוב עטיפה אלה רסקין)

אהבתי לא מעט שירים מתוך הספר הזה, שהוא ספרה השני של חגית מנדרובסקי, ויצא בהוצאת צבעונים ובעריכת לאה פילובסקי, ולסופשבוע זה בחרתי שניים מתוכם.

מְקֻדֶּשֶׁת

לַמְּדֵנִי פֶּרַח,

לְהָפִיץ זְרָעִים שֶׁל אֱמֶת,

נְתִינָה לְלֹא תְּנַאי

וְחַיִּים חֲסִינֵי פַּחַד מָוֶת.

לַמְּדֵנִי טַוָּס,

לִפְרֹשׂ נוֹצוֹת בּוֹהֲקוֹת, זוֹהֲרוֹת,

בְּעֵינֵי זָנָב מְפֹאָר.

לֹא לִירֹא אֶת הַגַּאֲוָה.

לַמְּדֵנִי לָבִיא,

לִשְׁאֹג נוֹכְחוּת.

לִרְבֹּץ עַד יַכֶּה בִּי רָעָב.

לָצוּד וְלִטְרֹף בְּלַהַט נְטוּל אָשָׁם.

לַמְּדֵנִי הָעֹנֶג,

לִצְחֹק עַד בְּלִי דַּי. לִהְיוֹת

חָפְשִׁיָּה. יָפָה. אֶפְשָׁרִית.

כְּשֶׁתְּשׁוּקָה נְטוּלַת מַעֲצוֹר מִתְפָּרֶצֶת.

לַמְּדִינִי שְׁכִינָה,

לִהְיוֹת בְּצַלְמֵךְ. כַּדּוּר-אֵשׁ

מְרַצֵּד עַל פְּנֵי מַיִם.

דּוֹאָה עַל כַּנְפֵי יְצָרִים.

וְעִם זֹאת, מְקֻדֶּשֶׁת לָעַד.

חֲשׂוּפִית

מְבַקֶּשֶׁת אֶת הָרֹךְ

לְהַפְרִיחַ עֶצֶב בְּבוּעוֹת סַבּוֹן.

הַכֹּל יִתְפּוֹגֵג

אִוַּתֵר עֵירֻמָּה

פְּשׁוּטַת כְּאֵב וְאֵיבָרִים

חַפּהָ מִמִּלּיִם

חֲשׂוּפִית אַהֲבָה.

כמה הדימוי הזה מעביר וממחיש בשתי מילים מצב צבירה פגיע חֲשׂוּפִית אַהֲבָה

סופשבוע של הרבה אהבה לכולם.