״ואנחנו היינו עוד ילדות״- ספרה המקסים של גליה הראל דור

״ואנחנו היינו עוד ילדות״ הוא ספר הביכורים של גליה הראל דור(הוצאת כנרת זמורה). הוא ליווה אותי בהנאה מרובה בימים המאתגרים האלה של כמעט סגר. קראתי אותו לאט, כי כמו שוקולד, לא רציתי שייגמר לי. בסוף שניהם נגמרו…

שם הספר,״ואנחנו היינו עוד ילדות״, הוא ציטוט של שורה מתוך השיר הנפלא של דליה רביקוביץ, ״תמונה״ המוכר בביצועה של יהודית רביץ.

״חורשות הכבשים הירוקים גלשו במורדות
והים למטה שכשך והכחיל מן השמש.
בשמיים פרחו עננים כמו שושני נהר
ואנחנו היינו עוד ילדות.

והייתה בנו אחת שהיו לה עיניים אהובות
וקינאנו בה כולנו עד ששכחנו,
והייתה בנו אחת בהירה וזקופת קומה
שהיו שואלים אותה בכיתה וידעה להשיב תשובות.

והייתי יוצאת בשמש אל השדה הקרוב
ואוהבת את העננים והוגה בהם סיפורים
והייתה לי שהות רבה להרהר בצער
מראשית הסתיו עד סוף הקיץ הצהוב.״

השיר הזה, כמו טקסטים ספרותיים נוספים, מצוטט בספר, משולב בעלילה בצורה טבעית ומעשיר אותו. ״ואנחנו עוד היינו ילדות״ היא גם נקודת ההסתכלות המתבקשת של הדמויות בספר את עצמן.

מעט על העלילה של ״ואנחנו היינו עוד ילדות״ ללא ספוילר

איילת, אוסי ואלונה היו החברות הכי טובות מכיתה א׳ ועד אחרי התיכון.

ביום בהיר אחד, במהלך דרמטי ובלי כל הסבר ברור אוסי ואלונה מתנתקות מאיילת.

היא מנסה להבין מה קרה, ללא הועיל.

אחרי למעלה מעשרים שנה איילת, שבינתיים הפכה לבלוגרית צילום ואושיית רשת מובילה, מקבלת שיחת טלפון מאוסי.

מתברר שאלונה, שהתחתנה בינתיים עם רמי, אהוב נעוריה, נעלמה. טסה ללונדון לצרכי עבודה ומאז נעלמה.

אוסי מבקשת את עזרתה של איילת בחיפוש אחר אלונה.

איילת מצטרפת לחיפושים ומקווה שבכך תקבל תשובות לשאלות שנותרו פתוחות ושהחברוּת המשולשת תשוחזר.

מעבר לסיפור העלילה עצמו, שמסקרן לכשעצמו, גליה הראל דור בנתה דמויות עגולות לחלוטין. (כולן. גם הדמויות המשניות ביותר) הדמויות נוגעות ואהיבות ולכן בכל סוף פרק רציתי להמשיך. במקביל רציתי גם לעצור, לשהות בתוך הספר, שלא ייגמר לי.

באחד הימים בו קראתי את הספר הייתה לנו בבית הפסקת חשמל וקראתי לאור פנס האייפון. כן, עד כדי כך אהבתי.

על מה הספר?

על הרצון לחזור לעבר מול אי הייתכנות של זה.

על געגוע ואכזבה

על בגידות ונאמנות לסוגיהן.

על חברוּת נשית בכלל ובמשולש בפרט

על החיים ברשת- יתרונות וחסרונות.

על השאלה האם הוירטואלי בהכרח אינו אמיתי?

על שייכוּת מול זרוּת.

אחת ההצלחות של כתיבה היא כשנוצר מצב בו האישי של הכותב נוגע באישי של הקוראים.

גליה הראל דור, הצלחת!

קבלו להנאתכם את יהודית רביץ שרה ״ואנחנו עוד היינו ילדות״