“כשהשמש ברא צל”- 2 שירים מתוך ספרה החדש של ורדה אליעזר

“כשהשמש ברא צל” הוא שם ספר שיריה השני של ורדה אליעזר.

“כשהשמש ברא צל” הוא בעיניי גם משפט נפלא שמייצג תפיסת חיים. כן, יש צללים בחיינו. אי אפשר להימלט מהם, אבל לא רק שיש גם אור, אלא שהשמש הוא (שמש היא אחת המילים המוזרות האלה שהן על ואל מגדריות…) שברא את הצל.

כלומר אם יש צל, חייב להיות, או אולי שהיה , גם שמש.

משפט אישי- אחד הדברים שמרתקים אותי בצילום, ואולי בחיים, הוא המשחק הזה שבין שמש לצל.

זה הרבה יותר מרתק בעיניי מאור וחושך.

כפי שמתבקש מהשם “כשהשמש ברא צל”, השירים בחלקם עצובים, עצובים מאוד אפילו, אבל המינון יוצר מאזן שמשי.

ועכשו הגיע העת להציג בפניכם את שני השירים שבחרתי מתוך הספר:

הִתְבַּהֲרוּת 

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה הַמֵּצִיף כְּשֶׁלְּפֶתַע מִתְבַּהֵר

שֶׁיֵּשׁ מַקְשִׁיב לָרַעַשׁ שֶׁבִּפְנִים

שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁיָּדוֹ מוּשֶׁטֶת לֶאֱחֹז

שֶׁיֵּשׁ הָרוֹאֶה וּמְחַיֵּךְ בְּטוֹב

הַשֶּׁקֶט הַזֶּה הַמֵּצִיף בִּתְחוּשַׁת זַכּוּת

בְּרִגְעֵי הִתְבַּהֲרוּת רָקִיעַ

כְּשֶׁרַק עַנְנֵי כִּבְשָׂה צַמְרִיִּים לֹא מְאַיְּמִים

מְלַחֲכִים בִּכְחֹל שְֹדוֹתָיו

________________________________________________

אוֹרֵחַ

מִיָּד כְּשֶׁהִדְלַקְתִּי אֶת הָאוֹר בַּחֶדֶר

הוּא קִבֵּל אֶת פָּנַי בְּנִתּוּרִים

כְּאִלּוּ חִיּוּכָיו מִתְפַּזְּרִים עִם הָאוֹר

מְרַקֵּד הוּא סָבִיב

יוֹשֵׁב עַל יָדִי

קוֹרֵא בֵּין דַּפַּי הָעוֹטְרִים אֶת שֻׁלְחָנִי.

הַזְּבוּב הָאוֹרֵחַ שֶׁלִּי.