saritflainואז הגיע ״ממזרת״ של מיכל פנקל וגילה לי כמה אני טועה ובאיזה עולם חשוך אנחנו חיים. עדיין. ואיך בסוף זה תמיד תלוי בני אדם.
״ממזרת״, ספר הביכורים של מיכל פנקל, עוסק בנושא חשוב וכואב, נושא שעד כה חשבתי ששייך רק לתקופה התנ״כית. באמת חשבתי שבימינו כשאפשר להתחתן בכל מיני דרכים, ובכלל ליצור כל מיני צורות של זוגיות, כל חוקי ההלכה לא משפיעים על מי שאינו דתי. חשבתי שממזר הוא רק כינוי מחויך למי שמצליח לעקוף קשיים בחינניות.
חשבתי.
ואז הגיע ״ממזרת״ של מיכל פנקל וגילה לי כמה אני טועה ובאיזה עולם חשוך אנחנו חיים. עדיין. ואיך בסוף זה תמיד תלוי בבני אדם, ולפעמים מי שמייצג את הממסד החשוך, הוא מואר ומאיר, וגם להיפך.
מעט על העלילה של ״ממזרת״ ללא ספוילר:
נעמי ויואב עומדים להתחתן. הם מגיעים למשרדי רישום הנישואים של המועצה הדתית.
הרב מסרב לרשום אותם, ובתשובה לשאלתה -מדוע , הוא מפטיר רק ״תשאלי את אמא שלך״ ומתרחק ממנה , משל הייתה חולת קורונה מאומתת.
מכאן מתחיל מסע אחורה בזמן לבירור העניין. עלילת הספר מתקיימת בשני צירי זמן, שנות השבעים, בהן הכירו הוריה, וימינו אנו בהם מתמודדת נעמי עם הכינוי ״ממזרת״ והשלכותיו.
״ממזרת״ היא צורת הנקבה של ממזר, ולא רק שהיא וילדיה פסולי חיתון. אסור לבוא במגע איתם למשך עשרה דורות.
אז נכון, הם חילוניים, וכביכול זה לא אמור להשפיע. מתברר שאמור זה כנראה שם של דג…
אגב, מתברר שגם אם התחתנתם שלא ברבנות, אם חלילה תרצו להתגרש תהיו מוכרחים לעבור דרך שערי הרבנות.
ואם חלילה תגלה שאתה ״ממזר״ או את ״ממזרת״, תגלו גם כמה השפעה יש לכך על חייכם. כן, גם אם אתם חילוניים.
אני לא יודעת איך זה קרה, אבל כבר מהעמודים הראשונים הרגשתי, שמעבר לנושא החשוב, יש בספר הזה נשמה, וחמלה. ובסוף, בעיניי לפחות, זה מה שהכי חשוב.
יחד עם זאת, לצערי, הוא לא חף מליקויים.
עריכה טובה יותר היתה מנקה את הכתיבה מעודפות של דימויים ומדייקת אותם.
היא גם היתה פותרת בעיה של אמינות בחלקים בעלילה שאני לא יכולה לגלות מחשש ספוילר.
תפקיד העריכה הוא גם להוריד פיסקאות מיותרות שאינן משרתות את העלילה.
למרות כל אלה קרה לי איתו משהו שמזמן לא קרה לי. הצלחתי לקרוא הרבה אחרי השעה שבע בערב, פחות ברחתי למסכים.