לזכרו של נתן זך

נתן זך נפטר היום ועצוב לי כל כך, כך הרגשתי גם כשיוסי בנאי למשל נפטר. אמנים שהם כל כך גדולים, והמילים שלהם, שנכתבו מהמקום האישי ביותר שלהם, נוגעות איכשהו במקום האישי ביותר שלי.

נתן זך היה אחד משני המשוררים הראשונים שקראתי מחוץ לשיעורי החובה בתיכון.

נדמה לי שהיתה זו המדריכה שלי, קורין, שסיפרה עליו, קראתי והתאהבתי. גם אם לא תמיד הבנתי.

היום, כשהרגשתי עצב עמוק כל כך, הבנתי, לא רק על האיש עצמו אני מתאבלת, אלא עלינו, שלא נזכה לקרוא יצירות נוספות שלו, ועל תקופה שהולכת ומתפוגגת.

הנחמה היא שיוצרים ענקיים כמותו, אף פעם לא מתים באמת. האמנות שלהם משאירה אותם חיה ופועמת בתוכנו.

בחרתי להביא הפעם שני שירים שלו ושיר אחד שכתבתי לזכרו.

בתחתית הפוסט תמצאו קישור לשיר נוסף של נתן זך שהפך לתפילה פרטית שלי.

כולנו זקוקים לחסד

כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.

כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.

כולנו רוצים לתת
רק מעטים יודעים איך.
צריך ללמוד כעת
שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי פעם
לא ילקח לעולם.

שיש לכל זה טעם,
גם כשהטעם תם…
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד מאיר אור יום.

כולנו רוצים לאהוב,
כולנו רוצים לשמוח.
כדי שיהיה לנו טוב,
שיהיה לנו כח.

איך זה שכוכב

איך זה שכוכב אחד לבד מעז.

איך הוא מעז, למען השם.

כוכב אחד לבד.

אני לא הייתי מעז.

ואני, בעצם, לא לבד.

לזכרו, בעצב ונחמה

  

הִבְטַחְתָּ לָקוּם בָּאֹמֶץ
לְשִׁיר הַלֵּל אַחֲרוֹן
וְחָדַלְתָּ.

כְּמוֹ הַדֶּשֶׁא שֶׁל עַמִּיחַי
הוֹתַרְתָּ רִבּוֹא אַלְפֵי לְבָבוֹת
שֶׁרוֹצִים תָּמִיד
עֵינַיִם וְלֵב
לְהַלֵּל אֶת יְפִי הָעוֹלָם.

והנה הקישור לשיר שלו שאימצתי כתפילה פרטית.