רשמים מסלון ספרותי עם דפנה שן- וגם סוד בסוף.

אחרי שנה וחצי של הפסקה, בשל אירועים אישיים סוערים, ואחר כך בגלל נגיף סיני מטורלל, התחדשו שוב מפגשי הסלון הספרותי, אצלי בבית.

התכווננו מראש למספר מצומצם, בשל הקורונה, וזו הייתה דוגמה קלאסית למקרה שבו מעז יצא מתוק.

מאחר ומדובר בשירה, ועוד שירה אישית כל כך, האינטימיות היא יתרון עצום.

זה בדיוק, מה שכולנו היינו צריכות  עכשיו,

 תזכורת לחיים שיש בהם אמנות, פתיחת הלב, דמעות טובות. עושר תרבותי, אנושי רגשי.

 גילינו שככל שאת כותבת יותר את האישי שלך, את מגלה כמה הוא אוניברסלי,

 כמה כולנו כל כך דומים. 

כמה השריטות שחרצה הלינה המשותפת, בילדת קיבוץ רגישה, 

דומות לשריטות של הילדה העירונית שהייתה גבוהה מדי, או זו שלא מצאה את הקול שלה.

גילינו  שכתיבה מרפאת, אבל מעבר לכך, מה שמרפא הוא מעבר מתגובה ליוזמה, 

לקחת שליטה על החיים שלך, ובלי שהתכוונת נתת השראה.

השירים של דפנה שן יפים כל כך, לופתים בעדינות, ומזמינים קריאות חוזרות.

דפנה שן עצמה– מעבר לכך שהיא כותבת נהדר, היא גם קריינית מצוינת, ואשה מרתקת.

זה היה הערב הארוך ביותר שהיה כאן, לטענת השעון, והקצר ביותר שהיה לדברי הלב. רצינו עוד.

הנה חלק ממה שדפנה כתבה על הערב הזה

״מה קשה יותר לכתוב– אושר או כאב?

 גם בנושא זה הפלגנו במפגש הנפלא שהתקיים בחמישי האחרון, ברבע לסגר.

אחת אחת נקבצו ובאו, מקרוב ומרחוק  אל הסלון היפה והספרותי של שרית פליין .

למען האמת בתחילת הערב חששתי שההתרגשות תאלים אותי,

 אבל מול מעגל לבבות מחייכים ופקוחים שנפרש לפני, הרגשתי איך צומחות לי כנפיים

 והלב מטפטף אושר.

קראנו משירי, הבאתי סיפורים מאחורי הקלעים של השירים ושיתפתי בסיפור המסע שלי, 

שהספר “בצד הלא נכון של הלילה” הוא התגשמותו המוחשית. 

זכיתי ל 3 שעות של חסד הקשבה, שיתוף, השתתפות, פרגון ואהבה .״

והנה הסוד שהבטחתי-

קצת אחרי הסגר נפגש לעוד ערב כזה, עדיין בהרכב מצומצם, ממש בקרוב אספר גם מי האורחת הבאה.

אם אתם עדיין לא ברשימת התפוצה של הסלון(אין קשר להיותכם מנויים לאתר כאן. זו רשימה נפרדת)-

מוזמנים להשאיר לי את כתובת המייל שלכם, ואצרף אתכם.

הנה קישור לסקירה שכתבתי על ספרה של דפנה שן

והנה קישור לעמוד הרכישה של הספר ישירות מדפנה