כבר כמעט נרדמתי אתמול , הצצתי לרגע בפייסבוק ופתאום ראיתי צירוף מילים בלתי נתפש- דבורה עומר נפטרה. כל כך קיויתי שמישהו התבלבל, עברתי מייד לynet, התמונה שלך היתה שם לצד אותו צירוף מילים. נזכרתי בתמונה אחרת שלך: לפני למעלה מ15 שנה, הגעת למפגש עם תלמידים בבית הספר בו לימדתי. סופרים
כשהייתי ילדה קראתי באחד מספריה של דבורה עומר את האגדה על החוט שבלב. האגדה מספרת על חוט דקיק ובלתי נראה ,הקושר בין אנשים שאוהבים זה את זה ,ומכאיב להם בכל פעם שהם מתרחקים. שנים רבות, בנסיבות שונות נזכרתי כל פעם מחדש באגדה הזו, ויותר ויותר הבנתי למה התחברתי אליה. לאחרונה מצאתי
מאז שאני זוכרת את עצמי( קרוב ליובל שנים) אני שמה לב למילים, לאלו שנאמרות וגם לאלו שלא, מאמינה שלכל מילה יש משמעות, הרבה מעבר למשמעות המילונית.
20 שנה עבדתי במערכת החינוך. כמחנכת , כמורה לחינוך לשוני, כמדריכת מורות ורכזת חינוך לשוני.