כל הפוסטים בספרות מתורגמת

״נזירה״, היא הנובלה השלישית של מרקו לודולי, אחרי ״איטליה״ ו״ענן״. היא תורגמה מאיטלקית על ידי ארנו בר. (הוצאת ספריית פועלים) לפני שאתייחס לנובלה עצמה, שימו לב כמה יפה הכריכה של ״נזירה״. אחראי עליה כמו על עיצוב הסדרה כולה (סיפורת) דויד בן הרא״ש. הנזירה בתצלום, ממש כמו זו שבספר, משאירה מאחוריה עולם

המקום המסוכן ביותר בעולם הוא לא מה שחשבתם. על פי ספרה של לינזי ג׳ונסון, ״ המקום המסוכן ביותר בעולם״(הוצאת הכורסא) המקום הזה הוא חטיבת ביניים ותיכון אמריקאיים במקום בשם מיל ואלי, שנחשב, למרבה האירוניה, לאחד המקומות הטובים ביותר לגידול ילדים. ואם נדמה לכם שיש טענה ביקורתית, אולי אפילו מתריסה בספר

״רצח רוג׳ר אקרויד״/ אגתה כריסטי הוצאת עם עובד ״רצח רוגר אקרויד״, הוא אחד מספריה הידועים ביותר ואהובים ביותר של אגתה כריסטי. במשאל שערכה אגודת סופרי המתח בבריטניה( מתברר שיש דבר כזה..) הוא נבחר לרומן הפשע הטוב ביותר בז׳אנר של ״מי עשה את זה?״ כלומר זה שעד סוף הספר ממש מציג

״סונטה לגוסטב״, ספרה של רוז טרמיין(הוצאת ידיעות ספרים) הוא ספר טוב, שיכול היה להיות אפילו טוב מאוד. מה הופך אותו לספר טוב? ראשית, העלילה המעניינת ובחלקה מקורית ואמיצה. גוסטב פרלה גדל בשוויץ, אותה שוויץ המתגאה תמיד בנטרליות שלה, ועליה שמרה באדיקות גם במלחמת העולם השניה. בשם אותה נטרליות חוקקה חוק

ספרים, בניגוד ליין לא תמיד משתבחים עם הזמן, חלקם נפלאים מהרגע הראשון, אחרים גרמו להנאה ראשונה בתקופה בה יצאו לאור, אולם לא עמדו במבחן הזמן. הרשימה הזו (ואם תבקשו יהיה לה גם המשך) היא של חלק מאלה שכן, כן ישנים(יחסית לפחות) וכן משובחים. את חלקם אולי לא תשיגו ברשתות( וזו

״ואז לא תהיה עצוב עוד לעולם״, ספרו של בטיסט בולייה( הוצאת הקיבוץ המאוחד) הוא ספר מטעה, אך אל דאגה לא מדובר בתכונה רעה שלו כשהתחלתי לקרוא אותו הייתי בטוחה שמדובר בספר קליל ומצחיק,  כזה שכיף להתאוורר איתו אחרי סדרת ספרים שיוצרים מועקה וכאב,הוא אכן מתחיל ככזה, וגם נמשך כך ברובו,

מה תפקידה של ספרות? או של אמנות בכלל? זו השאלה הראשונה שעורר בי הספר  ״הצמחונית״ שכתבה הסופרת הקוריאנית האן קאנג. אני לא בטוחה שאני יודעת את התשובה, בוודאי לא במלואה. אני כן יודעת שיש דבר אחד שאמנות לא יכולה להרשות לעצמה, וזה להשאיר את הקורא או הצופה שווה נפש, אדיש,