כל הפוסטים ברק שנינו

אני אוהבת ספרי פרוזה שנכתבו על ידי משוררים. הספרים ״את כל הילדים בעולם״ של טל ניצן, ״הארכיברית״ של ענת לוין, הם דוגמאות טובות ולא יחידות לכך. כעת מצטרף לרשימה ספר הפרוזה הראשון של המשורר אלחנן ניר, ״רק שנינו״ (הוצאת הקיבוץ המאוחד) מה מיוחד בעצם בספרי פרוזה של משוררים? לשם כך