פרוזה

"אם טובה דיה" הוא אמנם ספר מאוד מותח, אבל הוא רחוק מלהיות מותחן. הוא דרמה פסיכולוגית.

״עיניהם צופות באלוהים״- ספרה של זורה ניל הרסטון, בתרגומה של רעות בן יעקב, יצא לאור בהוצאת ״הכורסא״ ואין מתאים ממנו לסכם  את 2017, שנת קריאה

״חיבוק-גדול״ ספרו של רומן גארי, בהוצאת עם עובד, הוא ספרות יפה במיטבה. הוא לא דומה לשום ספר אחר שקראתי, גם לא לספריו האחרים של רומן

ספרים מתורגמים הם הזמנה למסע בעולם, ביקור בתרבויות שאינן מוכרות לנו, נופים אחרים. אולי זו הסיבה שעם כל אהבתי לספרות מקור וגאוותי בספרות הישראלית המשובחת,

״הנשף״ ספרה של אנה הופ (הוצאת תמיר סנדיק וידיעות ספרים) גרם לי לדמוע. למרבה ההפתעה, למרות שבחיים אני בוכה בקלות, בספרים זה לא קורה לי