מתוך ״שקשוקה בעין כרם״/ דורית ויסמן

השבוע בחרתי בשיר של דורית ויסמן מתוך הספר״ שקשוקה בעין כרם״( הוצאת כהל)

למרות שמו הכל כך ישראלי, השיר שבחרתי מביא איתו אווירה ממדינה אחרת לגמרי- קולומביה:

״ 1.

בְּכִכַּר בּוֹלִיבָר צִלַּמְתִּי אִשָּׁה.
קוֹלוֹמְבְּיָאנִית.

רָצִיתִי קְלוֹז אַפּ עַל פָּנֶיהָ הַשְּׁחוּמִים
אַךְ הִיא הִתְרַחֲקָה פָּרְשָׂה זְרוֹעוֹת גָּבוֹהַּ וּבָאֲלַכְסוֹן
וְעָפָה

וְכָךְ צִלַּמְתִּי אוֹתָהּ, כְּשֶׁבָּרֶקַע בִּנְיָן גּוֹתִי קָתֵדְרָלִי
וְהָרֵי הָאַנְדִּים וְשָׁמַיִם כְּחֻלִּים וַעֲנָנִים לְבָנִים

2.

הִיא תָּמְהָה עַל שֶׁבָּחַרְתִּי לְצַלֵּם אוֹתָהּ,
פּוֹרְקֶה, לָמָּה

וַאֲנִי עוֹנָה לָהּ " בּוֹנִיטָה"
כְּלוֹמַר, אַתְּ יָפָה

פֶּסֶל בּוֹלִיבָר הַמַּהְפְּכָן פָּזַל אֵלֵינוּ מֵהַכִּכָּר
הַקָּתֶדְרָלָה הַגּוֹתִית חִיְּכָה

שִׂיחוֹת הַשָּׁלוֹם עִם רָאשֵׁי אִרְגּוּנֵי הַגֶּרִילָה
נִמְשְׁכוּ

שִׁנֶּיהָ הַלְּבָנוֹת בּוֹהֲקוֹת
בּוֹנִיטָה״

כמה יפה המפגש הנשי, אנושי, כמה  אפטימי ועצוב גם יחד הפער בין האישי והאוניברסלי:

״שִׂיחוֹת הַשָּׁלוֹם עִם רָאשֵׁי אִרְגּוּנֵי הַגֶּרִילָה
נִמְשְׁכוּ

שִׁנֶּיהָ הַלְּבָנוֹת בּוֹהֲקוֹת
בּוֹנִיטָה״

כיכר בוליבר אשר נמצאת בקולומביה, נקראת על שמו של מי ששחרר את קולומביה מהספרדים  באותה הכיכר נמצאים שרידים מהאינקויזיציה וקתדרלה  אך כך יכולים היו להשתייך לעבר הרחוק, אילולא השורה:

״שִׂיחוֹת הַשָּׁלוֹם עִם רָאשֵׁי אִרְגּוּנֵי הַגֶּרִילָה
נִמְשְׁכוּ"

אלה כבר לא שרידים מפעם, אלא מלחמות ההווה

והעתיד ? מה הוא צופן  אין איש יודע, אבל אני מאמינה שאילו ניהלנו אנו הנשים את העולם הוא היה נראה הרבה יותר בוניטה והרבה פחות גרילה.

סופשבוע של יופי אנושי לכולנו

לקריאת שירים נוספים שהתארחו במדור ״ שיר לסופשבוע״ לחצו כאן