"אמת או חובה", ספרה החדש של לימור טלמור, (בעריכת יעל שכנאי בהוצאת רימונים), הוא לכאורה ספר נוער.
למה לכאורה? מפני שכל אוהב ספרות טובה יאהב אותו, גם אם נעוריו חלפו מזמן, כמוני למשל.
מזמן לא בכיתי כך בעקבות קריאה. לא אגלה לכם מדוע, מחשש ספוילר, אבל כן אגלה שלמרות שכעסתי מאוד על לימור טלמור, כי גרמה לי לעצב רב, הצדקתי אותה לחלוטין. כל התרחשות אחרת מזו שכתבה, הייתה פחות נכונה ספרותית.
מעט על העלילה של "אמת או חובה" ללא ספוילר
מיכלי, תומי ואלה הן שלוש חברות טובות מאז ילדותן המוקדמת.
ביום הראשון ללימודים בחטיבת הביניים הן מגלות שהפרידו ביניהן, מיכלי לומדת בכיתה אחת והשתיים האחרות בכיתה אחרת.
בראשון בספטמבר זה נראה להן כאסון גדול, בצדק מבחינתן, בהתחשב בניסיון החיים המועט שלהן.
במהלך שנת הלימודים מתרחשים אירועים שונים שגורמים להן לקבל פרופורציות על החיים.
על מה הספר?
על חברות בשיגרה ובעיתות משבר, על זהות מינית וקבלה עצמית, על שונות וצורך בהשתייכות, על משפחות מסוגים שונים, על ישראליות, על אהבה באשר היא.
על הכתיבה של לימור טלמור
את הכתיבה של לימור טלמור, הכרתי ככותבת לגיל הרך, דרך ספרה "משפחות משפחות-מיליון לפחות".
"אמת או חובה" הוא בעיניי עליית מדרגה משמעותית ביותר. הכתיבה של טלמור מרתקת, מרגשת ואמינה.
הדמויות שלה, כולן, כולל הדמויות המשניות, עגולות, חודרות עמוק ללב ונשארות שם זמן רב.
ניכר כי טלמור מכירה היטב את הנוער, שפתו והרגליו.
כשקראתי את "אמת או חובה" האמנתי לה שהכותבת היא נערה צעירה.
למרות ש"אמת או חובה" אינו ספר מתח, כל פרק הסתיים בצורה כזו שהייתי מוכרחה להמשיך לפרק הבא.
כפי שציינתי, הוא גרם לי לבכות, ולא סתם להזיל דמעה או שתיים.
אני בטוחה שגם לנוער יהיה קשה בפרקים אלה.
יחד עם זאת, זו המציאות. בחיים מתרחשים גם דברים עצובים.
הסתרה של החלקים הפחות פוטוגניים של החיים פוגמת באמינות.
יתרה מכך, נוער מתמודד, כמו כל אדם, גם עם כאבים וטרגדיות, הקריאה על כך תיתן לגיטימציה ותיצור הזדהות.
לסיכום- למי הספר "אמת או חובה" מומלץ?
לכל מי שעבר את גיל 12 ואוהב ספרים מרתקים, מרגשים ומורכבים כמו החיים.
הערה לסיום, שימו לב לעטיפה היפהפיה( עיצוב דניאל פלג) כל כך חיה, ציור שנראה כמו צילום.
