אני אוהבת את שיריה של המשוררת הפולניה, זוכת פרס נובל לספרות, ויסלבה שימברוסקה. היא משתמשת בהומור, ובאמצעות קלילות מדומה, לוכדת את תשומת הלב ומעבירה מסר מדויק ונוגע ללב.
הנה השיר שבחרתי הפעם מתוך הספר "רגע" בתרגומו של דויד וינפלד
כף היד
"עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע עֲצָמוֹת,
שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה שְׁרִירִים,
קָרוֹב לְאַלְפַּיִם תָּאֵי עֲצַבִּים
יֵשׁ בְּכָל כָּרִית שֶׁל אֶצְבְּעוֹתֵינוּ הֶחָמֵשׁ.
הֲרֵי זֶה דַּי וְהוֹתֵר,
כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת "מַיְן קַמְפְף"
אוֹ אֶת "פּוּ הַדֹּב".
קראתי אותו ונזכרתי בכל אותם אנשים שטוענים שהרשתות החברתיות הן רעה חולה, ועל כך שאני תמיד עונה להם כי הרשתות הן כלי, בדיוק כמו סכין- אפשר לחתוך איתו סלט ואפשר גם לרצוח.
הבחירה בידינו.
בני האדם קיבלו את מתנת המילים. מה הם עושים איתה? זו כבר בחירה של כל אדם.
אני בוחרת לעשות בהן טוב, ככל יכולתי.
ואתם?
רוצים להיזכר בשיר נוסף שלה שבחרתי בעבר? לחצו כאן
