"כשרון דיבור" ספרה החמישי של שרי שביט (עריכה שרי גוטמן. הוצאת "אחוזת בית") עורר בי התפעמות. הוא לא דומה לשום ספר אחר שקראתי.
נתחיל מהגדרת הז'אנר שלו.
"כשרון דיבור" הוא לא ספר שיש בו שתי סוגות. הוא יוצר סוגה חדשה. (ואולי היא כבר קיימת ואני לא נתקלתי בה עד כה)
בפרגמנטים שלו הוא רוקם פרוזה לשירה, מספר את סיפורה של המספרת, שאין לה שם וסופר מבוגר.
בתחילת הספר היא סטודנטית צעירה לספרות.
הוא נוסע למדבר להתבודד לצורך כתיבה.
היא נוסעת לבקר את קברי הוריה בדרום.
מכר משותף מציע לסופר לתפוס טרמפ איתה לדרום, כך מתחילה ההיכרות ביניהם.
הספר פוגש אותם שוב בנקודת זמן אחרת. יותר מזה לא אגלה מחשש ספוילר.
מדי פעם המקבילה ל"תפנית בעלילה" בספרים אחרים הוא המשפט החוזר" ואולי זה המקום לגלות" ומייד אחר כך הדמות חושפת מידע נוסף.
עד כאן החלק של הפרוזה, מבחינת המבנה מדובר כאן בשירה.
לטקסט יש מקצב, וגם פזמון חוזר, כמה פזמונים חוזרים.
"מי אתה מי אתה מי אתה"
"מי אני מי אני מי אני"
כמו בכל יצירה טובה, זה "איך בשירות ה- מה" המקצב והפזמונים החוזרים מחזקים את העברת הרעיונות.
אנסה לחדד מבלי לספיילר- הגיבורה "שוקעת" בחלק מהזמן במערכת יחסים לא מיטבית מפני שה"מוזיקה" הכללית נעימה לה. תמרורי אזהרה מכים בה שוב ושוב, כמו פזמון חוזר. עד ש…
הספר כתוב בפרגמנטים קצרים, מאפיין נוסף של שירה.
דבר נוסף שבזכותו "כשרון דיבור" הוא שירה, ואפילו שירה מצוינת, הוא השימוש בשפה כחומר, עושר הדימויים והרבדים.
"היתמות מטפסת לי בדופן כמו צמח עיקש, הולכת וגדלה, נדחקת מבפנים אל גב שמלה כחולה."
"אמך סבלה, נאנקה, התהפכה במיטה.
היא שאלה, מדוע לוקח זמן רב כל כך למות.
בספרים, היא אמרה, אנשים מתים תוך עמוד."
היתמות היא אחד המאפיינים המשותפים לשניים.
"סופר, אתה מסביר לי, הוא גלאי מתכות. עליו לאתר שברי חיים שנקברו בעומק חול. הרימי אותם כמו צדפים. נקי באיטיות. חברי אותם, חרוזים זעירים, אל חוטי הסיפור הגדול, ואז הבריקי אותם, את כל מה ששביר בך, שפריק, שזוהר."
זה המקום לציין ש"כשרון דיבור" הוא גם ארס פואטיקה במיטבה.
נקודה אחרונה- "כשרון דיבור" מעוצב בצורה יפהפה, שימו לב לעטיפה המיוחדת שמקבלת הבנה נוספת לאחר הקריאה בספר, אבל מושכת את העין עוד קודם לכן.
ואם להיתלות באילנות גדולים, אשתמש במשפט של שרי שביט וארחיב אותו
ואולי זה המקום לגלות ששרי שביט תתארח בסלון הספרותי שלי בחודש ספטמבר.
