את המכתב הזה פרסמתי על הקיר של שר החינוך, נכון לרגע כתיבת שורות אלו, לא קיבלתי תגובה.
אדוני שר החינוך,
אני אשמח מאוד לגלות שאני טועה,ושלא הבנתי נכון את הפירסומים בעניין בחינת הבגרות בספרות, אבל כפי שאני מבינה כרגע העניין בעיניי הוא כזה:
אם שר החינוך היה מבטל את חובת בחינות הבגרות באשר הן או מבטל את חובת ההבחנות בספרות ומציע באותה נשימה תכנית שכן תדאג לכך שהילדים האלה יקבלו לפחות מה שאנחנו קיבלנו בזמננו בשיעורי ספרות , הייתי רגועה יותר, אבל כאשר המקצוע היחיד שנבחר להתבטל הוא ספרות, במערכת בה לצערי הרב
( ולא בגלל המורים, אני מדגישה) מלמדים רק מה שחשוב למבחן, ביטול בחינת הבגרות בספרות כמוהו כהצהרה- המקצוע מיותר, וזה בעיניי מזעזע.
אין אדם נעשה אדם טוב יותר בזכות משוואות באלגברה או נוסחאות בכימיה, הוא כן עשוי להיעשות אדם טוב וערכי יותר בזכות דיונים ערכיים דרך הספרות.
מדינה שאין המורשת התרבותית עולמית חשובה לה גם חיי אזרחיה אינם חשובים לה.
אני מקווה מאוד שלא זו היתה כוונת השר אלא להיפך- השארת לימודי הספרות כחובה, הכנסתם לבגרות פנימית
שציוניה מבוססים על למידה עקבית וממושכת במשך כל שנות התיכון.
הלוואי ולזאת הכוונה.
הלוואי שמערכת החינוך הישראלית תחזור לאפשר למורות לאהוב את הילדים ולאפשר להם לצמוח.
כפי שכתבתי כאן
