"נמר גימ"ל", ספרה של לירן גולוד( הוצאת עם עובד) הוא מסוג הספרים שנכנסים ללב מהרגע הראשון.
"השריקה הגיעה כמו תמיד, פתאומית.
שומר השדות עמד חסר אונים וחיוכו שחור, ולא בגללו פרחו העורבים ועפו. ראש הדלי היטלטל מעט על קצה המטאטא, ששרוולים רופסים השתלשלו ממנו.
השדות כבר התכוננו בדרכם- שיחים נמוכים הרטיטו עלים באוויר נטול הרוח, גרגירי האדמה נדחקו זה לזה וכלאו בתוכם תולעים עיוורות, ובמטעים שלחו עצי התפוז הצעירים שורשים מהוססים לחפש להם מים.
עוד רגע יגיע הפיצוץ ואחריו בור ואחריו שקט."
לא מדובר בספר מתח, זהו תיאור של מתקפת קטיושות בצפון. מציאות שכל ישראלי מכיר, מי מקרוב מדי ומי מתיאורים בחדשות.
"נמר גימ"ל" הוא ספר ישראלי ביותר ועם זאת כלל אנושי. המציאות החיצונית המקומית היא רק טריגר שמאפשר להתבונן אל המציאות האנושית הפנימית.
מעט על העלילה של "נמר גימ"ל" ללא ספוילר:
הסיפור מתרחש אי שם בשנות השמונים, בתקופת הפגזות הקטיושות הממושכות ואיומי החדירה ליישובים.
בכפר קטן קרוב לגבול הצפוני גרים אלה וגבי עם שתי בנותיהן, מיקה בת השש עשרה ומילי בת השמונה.
בתוך המציאות הבטחונית המטורפת מסביב מחליט גבי, בניגוד לדעתה של אלה, להתחיל בפרוייקט בניית קומה שנייה לביתם, וזאת על מנת שסוף סוף תהיה לכל אחד מבני הבית פרטיות.
דמות נוספת בסיפור היא זוהרה, אחותה של אלה, אשר עזבה את הכפר לפני שנים ונושאת איתה סוד גדול, בעצם סודות.
זוהרה היא אמנם בת משפחה, אבל היא גם איום על הבית, ויותר מכך לא ארחיב.
"נמר גימ"ל" נקרא כך על שם סיסמא ביטחונית שמתריעה בפני חדירת מחבלים.
"נמר גימ"ל" עוסק בהגנה על הבית. הגנה בפני מחבלים וקטיושות, אבל לא רק.
זו גם הגנה בפני בגידות ונטישות, רעשים פנימיים וחיצוניים, ופחדים שהופכים לדחפים, או להפך.
יש הקבלות יפות בסיפור- שני זוגות אחיות- אלה וזוהרה, מילי ומיקה. כל מערכת יחסים אחת מאירה על האחרת וכמעט אפשר לראות איך האחת היא העתיד של השנייה.
יש שתי אמהות בסיפור. האחת, אמו של גבי שנטשה אותו בילדותו המאוד מוקדמת והאחרת היא אלה, שלא רק שאינה נוטשת היא נאחזת. נאחזת במילי ואינה מסוגלת לשחרר, ולראות שבתה זקוקה לעזרה, בעצם ששתיהן זקוקות לעזרה.
הכתיבה של לירן גולוד פוצעת ומנחמת, יש בה כאב ורוך, חמלה גדולה לכל אחת מהדמויות ומבט ישיר אך עדין.
"מיקה כבר התרגלה לתפקידה כמעבירת מילים בין הוריה- שתיקות על גבי שתיקות מופרדות זו מזו בפסיקים של קול צעיר ורועד."
אהבתי את סימני הזמן שהיא מפזרת כדי שנדע מתי הסיפור מתרחש מבלי לציין זאת במפורש-
מבצע איסוף המכסים של מעדן "דני", שימוש באסימונים לטלפון, סבון נקה 7 ועוד.
לסיכום, "נמר גימ"ל" הוא ספר ענוג שאהבתי מאוד.
