ספרי השירה הנהדרים של אדוה קמחי חן ודנה שניצר משיח

לאחרונה קראתי שני ספרי שירה נהדרים של שתי משוררות ישראליות. לשניהם יש שמות מסקרנים ועטיפות יפהפיות. לשניהם יש עורכים שהם עצמם משוררים מצוינים. שניהם ספרי ביכורים. כל אחד מהם בדרכו נגע לי בלב.

"כיסי אוויר" / אדוה קמחי חן. עריכה – מיה טבת דיין. הוצאת פרדס.

אדוה קמחי חן מתבוננת על העולם סביבה ואל תוך עצמה במבט נקי כמו של ילד, עם זאת עמוק ואמיץ. אהבתי מאד את השפה הפואטית שלה ואת היכולת שלה ללכוד רגעים קונקרטיים בחיים ולראות  גם את הרובד המטפורי בהם.

טעות אנוש

 

"וְיִרְחַב בָּךְ הַשֶּׁקֶט
כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן"

(לאה גולדברג)

בַּדֶּרֶךְ לִפְרַנְקְפוּרְט כִּיסֵי אֲוִיר מַזְנִיקִים אֶת לִבִּי, אֵיבָרַי שׁוֹעֲטִים בָּרַעַד לְלֹא מִשְׁקַל, מְגַשְּׁשִׁים מֵעַל מוֹשַׁב הַמָּטוֹס מַצָּע שֶׁל יַצִּיבוּת. קָפֶה פִילְטֶר שֶׁהִתְחַלְתִּי לִשְׁתּוֹת פּוֹרֵעַ גְּבוּלוֹת, מִתְגָּרֶה בַּקַּו הָאָדֹם שֶׁל הַטַּס שֶׁתַּחְתָּיו. "פְּלִיז פָאסְטֶן יוֹר סִיטבֶּלְטְס" – דַּיֶּלֶת מְשַׁוָּה נִימָה מְנֻמֶּסֶת לְצִוּוּי סַמְכוּתִי בִּשְׁתֵּי שָׂפוֹת. נַעַר בַּמּוֹשָׁב מֵאֲחוֹרַי שׁוֹאֵג בְּקוֹל מִתְחַלֵּף: "תֶּכֶף נִתְרַסֵּק הַמָּטוֹס מְאַבֵּד שְׁלִיטָה". בַּמּוֹשָׁב לְיָדִי נוֹסֵעַ מַתְמִיד חוֹוֶה דַּעְתּוֹ הַנֶּחְרֶצֶת: "הַטַּיָּס טָעָה. לֹא יָדַע לֶאֱמֹד אֶת אֵדֵי הַסְּעָרָה".

 

וְאוּלַי רַק בִּקֵּשׁ אֶת שֶׁאֲנִי לִפְעָמִים –

לְהֵאָחֵז בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן.

 

 

 

חללים
בְּסִפְרִיַּת בֵּית הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי פִּנַּת זִכָּרוֹן לַנּוֹפְלִים. אֲנִי מְרִימָה מַבָּט מֵ"הַמִּטְרִיָּה שֶׁל רוּתִי", נְקֻדּוֹת לְבָנוֹת עַל רֶקַע אָדֹם, נֶעֱצֶרֶת עַל הַדְּיוֹקְנָאוֹת בְּשָׁחֹר־לָבָן הַמְּמֻסְגָּרִים אָחִיד, מְחַפֶּשֶׂת קַוֵּי דִּמְיוֹן לבָּנִים יָפִים מֵהַשִּׁכְבָה שֶׁלִּי – חִיּוּכי בָּנָנָה, עֵינֵי כּוֹכָב. לְאָן נָפְלוּ הַפָּנִים הַתְּלוּיִים מעָלַי, האִם כָּאַב לָהֶם בִּזְמַן הַנְּפִילָה, הַאִם אֶפְשָׁר לִשְׁלֹחַ אֲלֵיהֶם אֶת הַמָּטוֹס שֶׁחִלֵּץ אֶת הַמִּטְרִיָּה שֶׁל רוּתִי כְּשֶׁהִתְעוֹפְפָה גָּבוֹהַּ־גָּבוֹהַּ אֶל הַגַּג? אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאֹל אֶת הַסַּפְרָנִית, אֲבָל פָּנֶיהָ רֵיקִים–

כִּפְנֵיהֶן שֶׁל כָּל הָאִמָּהוֹת הַשַּׁכּוּלוֹת שֶׁעוֹד אַכִּיר.

 

 

קילופים
בִּתִּי מְבַקֶּשֶׁת לִכְבֹּשׁ עוֹד

פִּסּוֹת עַצְמָאוּת.

בְּגִיל שֵׁשׁ הִיא חוֹתֶכֶת

אֶת הַמְּלָפְפוֹנִים לְקֻבִּיּוֹת

(אוֹ צוּרָה גֵּאוֹמֶטְרִית אַחֶרֶת עִם הַרְבֵּה פֵּאוֹת).

פּוֹרֶסֶת וּמוֹרַחַת אֶת הָאָבוֹקָדוֹ

מְנַסָּה לִקְלֹף אֶת הַגֶּזֶר

 

עַד שֶׁמִּתּוֹךְ יָדֶיהָ פּוֹרֶצֶת

אֵשׁ זַעַם כְּתֻמָּה –

אֲנִי מְקַלֶּפֶת וּמְקַלֶּפֶת

וְלֹא מְבִינָה מָתַי מַתְחִיל הַגֶּזֶר

וְאֵיפֹה נִגְמֶרֶת הַקְּלִפָּה.

 

תִּרְאִי, גַּם אֲנִי כָּךְ לִפְעָמִים,

לֹא מַבְחִינָה אִם הִשַּׁלְתִּי

אוֹ הִשְׁאַרְתִּי, אִם זֶה רַק הָעוֹר

אוֹ הַבִּפְנִים.

 

 

בת 13
בַּלַּיְלָה שֶׁבּוֹ נִרְדַּמְתְּ בְּשַׁלְוַת נֶפֶשׁ

בְּלִי שֶׁלָּחַשְׁתִּי לְאָזְנֵךְ לָחַשׁ חֲלוֹמוֹת

בְּלִי שֶׁכִּסִּיתִי אוֹתָךְ עַד כְּתֵפַיִם

בְּלִי שֶׁכִּבִּיתִי בְּצֵאתִי אֶת הָאוֹר

בָּקְעוּ בִּי לְפֶתַע

פִּצְעֵי בַּגְרוּת.

 

אתם צריכים אותי אדמה / דנה שניצר משיח. עריכה – יקיר בן – משה. הוצאת קתרזיס.

דנה שניצר משיח מתבוננת אף היא במבט אמיץ אל המציאות ישר בלבן של העיניים ומשתמשת בשפה פואטית נפלאה. השירה שלה עוצמתית ורכה בו זמנית, מציגה ייאוש וזעם לצד אהבה ותקווה. גם אצלה חלק מהשפה הפואטית הוא משחק בין הקונקרטי למטפורי. ריצת מרתון היא גם אתגר ספורטיבי וגם מטפורה למסע המפרך של טיפולי פריון. השירים עומדים כל אחד בפני עצמו וכולם יחד פורסים סיפור.

הגוף שלך הוא רק שלך

חוּץ מֵ:

הָרַגְלַיִם – אַל תַּחְשְׂפִי.

הָעֶרְוָה – תְּגַלְּחִי.

הַשָּׁדַיִם – אַל תָּנִיקִי

בַּצִּבּוּר. הָרֶחֶם –

אַל תַּפִּילִי בְּלִי אִשּׁוּר.

הַבֶּטֶן, אַתְּ אִמָּא,

קְצָת צְנִיעוּת.

הַנֶּפֶשׁ, בְּלִי גֵּט,

רַק הַמָּוֶת

יְשַׁחְרְרֵךְ מִבַּעֲלוּת.



הַגּוּף שֶׁלָּךְ הוּא רַק שֶׁלָּךְ,

אַתְּ שׁוֹמַעַת?

אַל תִּתְּנִי לְאַף אֶחָד

(חוּץ מִמֶּנִּי)

לָגַעַת.























שלום לך פוטנציאלי

יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת אִמָּא שֶׁלְּךָ.

בָּחַרְתָּ לֹא לְהִוָּלֵד,

לַמְרוֹת אֵינְסְפוֹר הִזְדַּמְּנוּיוֹת.

יָעִידוּ עַל כָּךְ הַדְּקִירוֹת

בְּרַחְמִי הָרֵיק,

בְּלִבִּי.




מְנַסָּה לְדַמְיֵן אוֹתְךָ.

עֵינַיִם סַקְרָנִיּוֹת,

עוֹר רַךְ וְרֵיחַ אֱלוֹהִי.

יְכוֹלָה לָחוּשׁ אֶת עוֹרְךָ,

אֶת הֶבֶל פִּיךָ,

אֶת פְּעִימוֹת לִבְּךָ,

מְסֻנְכְרָנוֹת עִם שֶׁלִּי.




וְשׁוּב,

אַתָּה נָמוֹג,

נִשְׁפָּךְ מִתּוֹכִי.

וְאַף עַל פִּי כֵן,

מִדֵּי חֹדֶשׁ,

אֶפְרֹֹשׂ לְךָ שָׁטִיחַ אָדֹם.


רַק תָּבוֹא.

ללא רחם


הָאֵיבָר

שֶׁנָּתַן               לִי

חַיִּים              גָּדַע

        אֶת שֶׁלָּךְ



41.2

רַק עוֹד קִילוֹמֶטֶר אֶחָד,

שֵׁשׁ דַּקּוֹת וְאַרְבָּעִים,

עוֹד שִׁיר וּקְצָת,

אֶלֶף מָאתַיִם וַעֲשָׂרָה צְעָדִים.




תְּשַׁע־מֵאוֹת פְּעִימוֹת לֵב,

חֲמִשִּׁים מִילִילִיטְרִים שֶׁל זֵעָה,

שַׂקִּית גֵּ'ל אַחַת,

עֶשֶׂר לְגִימוֹת מִכּוֹס מִתְכַּלָּה.




שְׁרִירִים בּוֹעֲרִים,

גּוּף מְאַיֵּם לִקְרֹס.

הַכֹּל מִסְתַּחְרֵר,

אֵין חַמְצָן בָּרֵאוֹת.




אָסוּר לְהָרִים יָדַיִם

כָּל־כָּךְ קָרוֹב לַסִּיּוּם.

זֶה הַכֹּל אוֹ כְּלוּם.

כִּמְעַטִים אֵינָם נֶחְשָׁבִים.