גילוי נאות – את שושי קלאס, המשוררת שכתבה את "פני הדברים" אני אוהבת באופן אישי.
זהו ספרה הרביעי, על ספרה הקודם כתבתי כאן.
נדמה לי שאין מדויק יותר לשירתה של שושי קלאס מהשם "פני הדברים"
זה מה שהיא עושה – מתבוננת בפני הדברים, לא מייפה אותם, לא מקוננת עליהם. היא חולקת אותם איתנו בעדינות.
גם כשהיא מציגה כאב נורא על עוולה, היא כאילו אומרת "פני הדברים כל כך איומים, זה ברור, אין צורך שארחיב, אני פשוט מתבוננת ונבעתת."
ואנחנו גם.
לסופשבוע זה בחרתי שלושה שירים מתוך "פני הדברים"
וכבקשת השיר הבא רק אניח אותם כאן בלי להכביר מילים מפוררות
אִם טוֹב הַשִּׁיר בְּעֵינֶיךָ
הַנַּח
אַל תִּיגַע
פֶּן יִתְפּוֹרְרוּ כְּנָפָיו
בִּמְעוּפוֹ אֶל הָעוֹלָם
***
אֶל הָאֲדָמָה מְחַלְחֲלִים
מַיִם מְתוּקִים
מֶלַח דִּמְעָה
דָּם
וְלַעֲנָה
אַשְׁרֵי הָאָדָם הַיָּכוֹל כָּמוֹהָ
לְהָכִיל מְלוֹא הַתַּמְהִיל
וְעוֹד לִפְרֹחַ
והנה השיר השלישי, איתו אני כל כך מזדהה
כתיבה
כְּאוֹתָהּ אֶבֶן זְעִירָה
הַמְּצִיקָה בַּנַּעַל
אֵינָהּ מְאַפְשֶׁרֶת
לְהִתְעַלֵּם
עַד שֶׁתּוֹצִיא אוֹתָהּ
