וואו, כל כך הרבה ספרים טובים קראתי מאז שבוע הספר 2016, והבחירה של רשימת ההמלצות היתה מאתגרת.
אז בלי הקדמות מיותרות. הנה הם, המומלצים שלי:
מאחר ומדובר בשבוע הספר העברי אתחיל עם ספרות מקור:
4 ספרי ביכורים מצויינים שימחו אותי:
״ימים לראות״ של שגית אמת (ידיעות ספרים) אמנם לא ספר ביכורים, אבל ספרה הראשון למבוגרים.
הכתיבה של שגית אמת העבירה אותי בתוך מנעד שלם של רגשות: אהבה, חמלה, כעס, עצב, הקלה ועוד. הדמויות שלה כל כך עגולות ואמיתיות עד שיכולתי לא רק לראות אותן, אלא גם לשמוע את קולה היחודי של כל דמות.
בתחילה סימנתי לעצמי ציטוטים יפים מתוך הספר, אלא שמהר מאוד הבנתי שכמעט כל משפט בספר ראוי לציטוט ולהתעכבות מענגת עליו.
כל הג׳אז הזה/סנונית ליס
הספר הזה מוכיח שניתן להוכיח ספרות משובחת גם בהוצאה עצמית.
בצער רב סיימתי אותו, הוא גרם לי לרצות להכיר באופן אישי ולחבק כל אחת מהדמויות, הוא גרם לי להרגיש כאילו הדמויות קצת מכירות אותי ומדברות אלי. קראתי אותו יותר מפעם אחת ובכל פעם התענגתי מחדש.
״תעצמי עיניים/איתן חנן. הוצאת כנפיים
הכתיבה של איתן חנן הופכת את הספר לסרט של ממש, בדיאלוג של רגינה עם רופאת המשפחה יכולתי ממש לשמוע את הקולות השונים, את המבטאים, הדיקציה ושיבושי הלשון הייחודיים. כך גם בסצנה עם התופרת אליה רגינה הולכת לקראת חתונת בתה, ואפילו כשמדובר דמויות שמופיעות רק לרגע, כמו למשל מלצרית בבית קפה. בדמויות הראשיות התיאורים משרים תחושה שהכותב צלל לתוך כל אחת מהן וחי אותן ואיתן, טייל בנימי הנפש שלהן, שט במחשבותיהן ולבסוף חזר כדי לברוא אותן על הנייר.
ארבעה אבות/אמיר זיו.(עם עובד)
טרגדיות לא תמיד מגיעות במימדי ענק. לעיתים טרגדיה היא השתלשלות של בחירות מוטעות, ברגע שהצעד הראשון נעשה, אין דרך חזרה, והתוצאה הטרגית מגיעה, וזה מה שקורה בספר הזה.
הקורא בטרגדיות הקלסיות עובר תהליך של קתרזיס, הוא מזדהה עם פחדי וכעסי הדמויות, ויחד עם זאת חש חמלה כלפי גורלן. בסוף המחזה, הסדר מושב אל כנו והצופה נשאר עם תחושת הזיכוך.
ספר הביכורים של אמיר זיו ״ארבעה אבות״ השאיר אותי מצד אחד עם תחושת הזיכוך הזו ומצד שני הסוף הפתוח מעורר בי סימני שאלה, וטוב שכך.
״אלמוניות״/ איגור שיף. עם עובד
ספר ארס פואטי מעולה שגרם לי לתהות, איך לא שמעתי על הסופר שזהו ספרו החמישי? ולהבטיח לעצמי לעקוב אחר השם.
סיפור על שני סופרים שנתקעו יחד בעל כורחם במדבר, ועוד תחת סכנת חיים הוא כבר מבטיח טוב, מעבר לכך, במהלך השבי מתחיל הסופר יואל און, שהוא הידוע ועטור הפרסים שבינהם לכתוב ספר חדש, אלא שבאין אמצעי כתיבה בידיו הוא מתחיל לספר את הסיפור בקול בתקוה שאשתו תזכור ותקליד אותו כשיסתיים המעצר.
בהמשך מסיבות שלא אגלה לכם, ממשיכים גם האישה וגם הסופר הנוסף, ארם פריש את אותו הסיפור.
כתב סתרים/ שושי בריינר. עם עובד
גם כאן מדובר בספרות ארס פואטית במיטבה.
הכתיבה של שושי בריינר קולחת ובהירה, ובנוסף לכך ישנה עריכה גרפית, שמסמנת בגופן שונה את הרובד בו נמצאת העלילה.
הספר סחף אותי הן ברמת העלילה והן בתובנות שעולות ממנו, נטולות קלישאות, מלאות חמלה.
אררטים/אורה אחימאיר. עם עובד
מדובר בספר מופתי!
כמו תמונות קליידוסקופ מתחלפות ומתמזגות, ההיסטוריה של העם הארמני ושל העם היהודי, תקווה מול פחד, גבורה מול אכזריות, שנאה מול חמלה.
כמה אכזריות יש במין האנושי וכמה יופי ונדיבות הלב.
״אררטים״ הוא הסיפור על כל אלה וגם על מורכבותם של החיים בארץ הזו, שעם כל אתגריה הרבים היא היחידה שיש לנו.
ילד רע/ יעל שכנאי
כבר בעמוד 30 נכנסה בלוטת הדמעות שלי לפעולה. למען האמת כל הגוף הגיב במהלך הקריאה, היו מקומות שהרגשתי צמרמורת של ממש, במקומות אחרים שמתי לב שנשימתי נעצרה, באמת, לא כמטפורה.
כמו בכל ספר טוב גם כאן יש הרבה יותר רבדים מציר העלילה המרכזי.
שני ספרי עיון ישראלים:
לא מכין קפה למלאך המוות/אהרון מרגלית. עם עובד
סיפור חיים ממלא השראה של אדם שלקה בפוליו(פעמיים!) ועמד מול מלאך המוות לא פעם.
״אני מאמין שגורלו של אדם, לא רק אורך חייו, נכתבים במרומים. למרות זאת, אני מאמין שיש לאדם השפעה עצומה על מציאות חייו וכי ביכולתו לבחור בצורת התמודדותו עם המציאות.״
הרקמה שבינינו/גילה בלפר.
מדובר בספר המשלב סיפור חיים אישי במודל חברתי מיוחד שפיתחה מבקרת הספר. המודל מדבר על הקבלה בין מערכות יחסים אשר הן לבין רקמת החיבור בגוף. רקמת החיבור היא הרקמה התומכת, מחברת ותוחמת בין איברי הגוף השונים. המודל מציע להתבונן בצורה דומה על מערכות יחסים.
החיבור בין הסיפור האישי לחלק העיוני יוצרים אפקט סינרגטי.
לפני שנעבור לספרות מתורגמת, שני שירה ישראלים מופלאים:
שיבת הבית ונדודיו/דיתי רונן. הקיבוץ המאוחד
שם הספר הוא כבר שיר בפני עצמו, הרי בית הוא לרוב ההיפך מנדודים, הוא המקום אליו שבים מהנדודים, ואילו כאן גם הבית עצמו נודד.
פלא/איריס אליה כהן. ידיעות ספרים
ספרה החדש כשמו כן הוא ״פלא״. בדיוק כמו הכותבת עצמה, הוא מלא בהשתאות. לא רק מיופיו של העולם, כי אם גם מכאביו, מעוצמת הרגשות,מדברי הילדים, ובעצם מכל רבבות הפריטים שיוצרים את הפלא שקרוי החיים.
ולסיום כמה ספרים מתורגמים נפלאים:
העץ של בני טורג׳ה/פיליפ קלודל. תמיר סנדיק
הכנות של קלודל נוקבת ומחייבת את הקורא לאותה כנות כשהוא מתבונן פנימה, הקריאה בספר הזה, יותר מכל היא התבוננות. התבוננות של הקורא בהתבוננות של הכותב. התבוננות של הקורא אל העולם סביבו בעקבות מה שקרא.
שטום/ג׳ם לסטר תמיר סנדיק
הכתיבה של לסטר קולחת, (כך גם התרגום של גיא הרלינג) ויש בה כנות נוקבת שמעוררת בי מנעד של רגשות, כאב נוקב, כעס, חמלה, והוקרת תודה על מזלי הטוב.
האוטיזם הוא ציר ראשי בספר הזה, אבל כמו בכל ספר טוב יש בו הרבה מעבר לציר הראשי.
המאהב החשאי/איזבל איינדה. ידיעות ספרים
אל תתנו לשם הספר להטעות אתכם, לא מדובר ברומן רומנטי או ספרות אירוטית.
מדובר בסיפור על אהבה שגדולה מהחיים ועם זאת החיים גדולים ממנה.
ועכשיו נרקוד/ קארין למבר. הוצאת הכורסא
הספר הנהדר הזה הוא ספר קטן במובן הגדול וטוב של המילה.
זה ספר על אהבה ועל פחד, הפחד להתאהב מחדש, הפחד להינטש, הפחד של בן כלפי אמו המזדקנת, הפחד מ״מה יגידו השכנים״, פחד מחיים תפלים ללא אהבה. מעל לכל זה ספר ששופע אהבה בעצמו.
רוצים המלצות נוספות?
מוזמנים להירשם כמנויים לאתר ותקבלו ישירות למייל כל המלצה חדשה.
חג ספר שמח
