״המקום שבו השמש מתחיל״, ספר הביכורים של עמרי קרונלנד הוא ספר נוגע ללב, רווי חמלה, כאב ורוך.
״המקום שבו השמש מתחיל״ הוא ספר ישראלי עד כאב.
הוא לא מאפשר לברוח מהמציאות, אבל הכאב שבו עטוף באהבה ורגישות שמאפשרות לשאת אותו.
זהו סיפורו של יהונתן, נער שונה, הבן הצעיר במשפחה שורשית, החיה בקיבוץ באיזור הגלבוע.
החברה הקיבוצית לא עושה לו הנחות, נהפוך הוא.
בני גילו לועגים לו, אפילו מתעמרים בו, ורוב הזמן מחרימים אותו.
הוריו מבטיחים לו שיום אחד הוא יראה לכולם מי הוא באמת, ואכן יום אחד זה קורה.
הוא הופך לסופר מפורסם שמפתיע את כולם בכשרונו. אלא שסיפורו של יהונתן, אינו סיפור סינדרלה שגרתי.
ראשית, הנסיבות בהן הגיעו אליו ודרכו המילים הכתובות מורכבות ביותר. יותר מזה לא אגלה מחשש ספוילר.
שנית, הפריצה שלו לאור מתרחשת בתקופה חשוכה בחיי משפחתו.
שוב, מפאת המנעות מספוילר, אסתפק בלציין שאירוע צבאי חמור טורף את חייהם של כל בני המשפחה.
התגובות לאירוע, במשפחה הגרעינית ובקיבוץ אותו משווה הספר למשפחה, מגוונות.
דווקא האבא, שמצטייר כחלש שנשבר ראשון, הוא זה שמתגלה כשורד לאורך זמן.
אם המשפחה, שנאמנותה לחברה הקיבוצית מכריחה את האב לנטוש את כל חלומותיו ולעבור לחיות בקיבוץ, ממשיכה בחובות הקיבוץ כמו אסיפות משק, לא יוצאת למאבק על רווחתו של בנה, נגד העילית הקיבוצית.
במאבק על בתה לעומת זאת, החברה הקיבוצית הופכת למשנית.
הסבתא מייצגת את דור המייסדים הקשוח לכאורה.
כמו כל חברה קטנה וסגורה גם הקיבוץ מתגלה כמקום בו הרכילות והצביעות פורחות, אבל בעיניי , הקיבוץ הוא רק הקצנה של מה שקיים בכל חברה.
״המקום בו השמש מתחיל״ הוא סיפור על משפחה וקיבוץ, על ערכים והתנפצותם, על אובדן ושיקום.
זה סיפור ישראלי מאוד, שמהדהד את מלחמות ישראל, ואת חטיפתו של גלעד שליט והמאבק לשחרורו, אבל גם את חיי היום יום.
הייתי שמחה אם יהונתן היה מצטייר כקצת יותר רב ממדי, ולא רק הנער השונה שנקלע בטעות להונאה.
הייתי שמחה אם היתה לו עוצמה משל עצמו.
יחד עם זאת קרונלנד יודע להגיש סיפור ולהחזיק את הקורא מרותק עד האפילוג.
כשהגעתי לאפילוג הבנתי שהכל התהפך וחזרתי לקרוא שוב את הפרולוג.
חלק מהפרקים בשליש האחרון של הספר לא לגמרי ברור זמן התרחשותם.
נדמה כאילו משהו בעריכה הוחמץ שם.
ועל אף העניין הזה אני ממליצה על הספר הנוגע, כואב ורך הזה.
