״הרחק מעצי התרזה״ , ספרו החדש של יונתן ברג, מצא חן בעיניי עוד לפני שקראתי בו אפילו מילה אחת.
מצא חן בעיניי, פשוטו כמשמעו, כי עיניי אהבו מאוד את עיצוב העטיפה שלו.
העיצוב של דורית שרפרשטיין יפהפה, אבל רק במהלך הקריאה הבנתי שהוא לא רק יפהפה הוא גם חכם ממש.
עוד נגיע לכך.
אל דאגה, במקרה של הספר לא רק שהקנקן נהדר, גם תוכנו משובח ממש.
״הרחק מעצי התרזה״ הוא ספר שרק ישראלי יכול לכתוב, אבל לא רק ישראלי ירצה לקרוא בו, אלא כל מי שחובב ספרות יפה, נוגעת ללב ומשובחת.
ישראליים יבינו היטב את כל הניואנסים, יתפעלו מהדיוקים באבחנות של הכותב, אבל גם מי שמעולם לא שמע על ישראל יזדהה עם הסיפור האנושי האוניברסלי.
מעט על העלילה של ״הרחק מעצי התרזה״ ללא ספוילר
יעקב הוא אדם קשיש, פרופסור בדימוס, גרוש פעמיים, יליד ברלין שעלה לארץ כמעט בעל כורחו, רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השניה.
כעת, בערוב ימיו הוא יוצא למסע הקשה מכל, המסע, אשר כמו העליה לארץ כמעט נכפה עליו, הוא מסע אל זכרונותיו, התבוננות בתחנות וצמתים של חייו.
אל המסע הזה הוא נזרק כששכנתו הצעירה, בר, דואגת לו ומחליטה לעזור לו לחדש את קשריו המשפחתיים, שכן למרות שיש ליעקב ארבעה ילדים, נכדים ואפילו נינים הוא בודד וכמעט נטוש.
רגע, אל תכעסו על ילדיו, לא במקרה הגיע יעקב למצב הזה.
רגע, אל תכעסו גם עליו, לא במקרה התנהג כפי שהתנהג.
זה חלק מכוחו של ״הרחק מעצי התרזה״. הוא גורם לקורא לראות כל דבר וכל אחד מכמה וכמה היבטים, הדמויות עגולות ונוגעות ללב, גם כשהן עושות מעשים מכעיסים, ולא מוסריים.
החמלה עוברת בספר הזה כחוט השני. כשיונתן ברג מתאר את הריקנות, התיאור כואב ונוקב, אבל נטול שיפוטיות ומכמיר לב.
״הרחק מעצי התרזה״ בנוי בשכבות והשתקפויות
כך למשל גרמניה ממנה נעקר יעקב בהיותו צעיר בשכבה האחת היא ערש הגיהנום, ובשכבה אחרת היא המולדת אליה תמיד יתגעגע.
״מה שנצרב בך כמקום שממנו נחלצת אל תוך חייך הבוגרים, שבו פגשת לראשונה את העולם, המקום הזה נהיה לעד המולדת.״
יעקב מוצא את עצמו מתבונן למעשה בשכבות האלה של חייו, לא פעם יש תחושה כאילו אנו עוברים איתו דרך קליידוסקופ של חייו.
כשהוא מתעורר מהשינה, לא פעם לוקח לו רגע או יותר להבין איפה ובאיזה זמן הוא נמצא, מה שכמובן מחדד ומעמיק את התחושה הזו של צלילה לשכבות.
אותן שכבות הן שיוצרות גם דמויות עגולות והתבוננות חומלת.
יעקב היה אב לא קל בלשון המעטה, וגם בן זוג שלא הייתי מאחלת לאף אחת, אבל את המשפט הזה הראש שלי אומר, הלב שלי לעומת זאת ראה בו את אותו צעיר שעולמו התהפך עליו שוב ושוב:
״נחטף מהווה שלו , ואולי כל חייו אחר כך היו רק ניסיון שחזור. אולי לא רק שחזור, אלא חתירה תמידית לשוב לאותו רגע- אדם צעיר מול גילוי העצמי. ואולי הכשלון של הניסיון הזה לא מאפשר לו להיות אב ואיש משפחה וחבר, אלא רק אדם בן עשרים שנשדד.״
לא רק שכבות יש בספר, אלא גם השתקפויות.
לא במקרה מתחברת בר הצעירה אל יעקב, ולא רק בשל ליבה הטוב שחס עליו.
הבדידות שלו שבתוכה משתקפת בדידותה שלה היא זו שגם מצילה אותה.
כשהיא מצטרפת למסע שלו, היא משקיפה למעשה אל העתיד של עצמה, עתיד שהיא לא רוצה.
התיקון שהיא רוצה ומבקשת עבורו יביא גם את התיקון עבורה.
כשהיא מדברת עם יעקב על משפחתו ומשפחתה, היא מבינה דברים על עצמה ועל בעלה.
״לא אל יעקב היא דיברה אלא דרכו״
גם זו השתקפות.
המשפחה שיעקב מגדל בארץ היא מבחינות מסוימות השתקפות של המשפחה שעזב בברלין.
המשפחות של ילדיו, גם הן השתקפויות כאלה ואחרות של משפחתו.
זו הסיבה שכתבתי שהעיצוב של דורית שרפשטיין לא רק יפהפה, אלא גם חכם והולם לחלוטין את רוח הספר.
העטיפה בנויה משני תצלומים, בשכבות של שקיפויות.
מה הם אותם עצים? האם אלה העצים שניבטים מבעד למראת המכונית במסעו אל הבן שבגליל, או אולי העצים שבצילם גדל בברלין?
יש עוד לא מעט שכבות והשתקפויות בספר, אבל את זה אשאיר לכם לגלות בעצמכם.
רוצו לקרוא את ״הרחק מעצי התרזה״. הוא ספר מכמיר לב על חמלה וחרטה, על בחירות ומחירים, וכמו כל ספר מצוין הוא כנראה יגרום לכם לבדוק איך משתקפים חייכם בפריזמה שלו.
