״כל אחת לגופה״, ספרה של אלה קנר(הוצאת פרדס) הוא ספר מיוחד במינו.
זוהי אסופת מונולוגים של נשים שכולם עוסקים בנושא אחד -הטבילה במקווה.
הנשים בטווח רחב של גילאים, הצעירה ביותר בת עשרים ושתיים, המבוגרת מכולן בת תשעים ואחת.
הן מתגוררות במקומות שונים, באות ממשפחות שונות, ובכלל הנושא המשותף היחיד להן הוא היותן נשים, אשר יש להן נגיעה כזו או אחרת לטקס הטבילה במקווה.
בניגוד למה שאולי נדמה לכם בשלב זה לא מדובר כלל בספר בעל אג׳נדה דתית.
חלק מהנשים מתעבות את הטקס, חלקן מספרות על דרכים אלטרנטיביות, חלקן מגלות יחס מעורב.
מה לי, אישה חילונית לחלוטין ולספר הזה? מדוע קראתי אותו בעניין?
התשובה נעוצה בכך שלפני הכל ״כל אחת לגופה״ הוא ספר שמביא את סיפוריהן של הנשים.
מכל מונולוג כזה עולה קולה של אישה וניתן ללמוד עליה הרבה יותר מאשר על המצווה הדתית או על ההלכה.
למעשה דרך הפריזמה של המקווה יש כאן התבוננות כפולה. מבט אחד אל מנהג שאיננו מנהגי ודווקא בגלל זה מעניין אותי, בדיוק כפי שמעניין אותי לקרוא על תרבויות אחרות.
המבט האחר הוא אל סיפורה של האישה, תפיסת הנשיות שלה, תפיסת הערך העצמי שלה, מהי אהבה בעיניה, מהו הטקס עבורה. מה מפריע לה ומה מרגש אותה? ובני אדם בכלל ונשים בפרט הן יצורים מרתקים.
המונולוגים מובאים כפי שהוקלטו כך שגם מנעד דרכי ההתבטאות, השפה והמשלב רחב ביותר.
דוקטור אלה קנר, גדלה כחילוניה. כיום היא דתייה אורתודוקסית ופעילה פמיניסטית.
בפתח הדבר היא מספרת שבתחילה חשבה למזג את המונולוגים עם תצפית משתלבת ועם כתבייהן של הוגות חשובות, אך ככל שהקשיבה ליותר מונולגים הבינה שהיא רוצה להביא אותם כפי שהם.
בעיניי הבחירה הזו היא בחירה טובה. זה כוחו של הספר, אחרת היה הופך לעוד ספר עיון והמונולוגים היו מאבדים מכוחם.
המונולוגים מובאים בשמות בדויים.
לקח לי זמן רב לקרוא את הספר הזה, משום שזה לא ספר שקוראים ברצף. גם אני נתתי לכל מונולוג את הזמן שלו.
ספר מעניין ביותר לא רק לנשים דתיות ולא רק לנשים.
