אני אוהבת ארס פואטיקה, או כמו שאני אוהבת לקרוא לז׳אנר הזה- בבושקות ספרותיות.
אני אוהבת ספרים מרובי רבדים, שגורמים לי לעצור ולהרהר, לרצות לחזור לפסקה מסויימת, ולהבין אותה בצורה שונה בקריאה שנייה.
אני אוהבת כתיבה של דמויות עגולות, אנושיות, שמעוררות רגש.
אלה חלק מהסיבות לכך שאהבתי מאוד את ספרה החדש של שושי בריינר, ״כתב סתרים״ שיצא בהוצאת עם עובד.
״ כתב סתרים״ הוא ארס פואטיקה כפולה ואולי משולשת, תישארו איתי רגע ואני מבטיחה שהדברים יתבהרו:
מנחם הוא עורך ספרותי בהוצאה מוכרת, אחרי שנים ספורות בעבודתו הוא כותב סיפור ומבקש מהעורכת הראשית את חוות דעתה על הסיפור.
חוות דעתה הכנה מדי סרסה את יכולתו לכתוב למשך שנים רבות מאוד.
אחרי מות אשתו הוא שב לכתוב, ושואב את רעיונותי הן מהמציאות המתחוללת מולו בהוצאה בה הוא עובד, והן משיחות עם אשתו המתה.
באותה הוצאה בדיוק אלכס הוא עורך בכיר ואיה היא סופרת.
מנחם כותב סיפור על הרומן של איה ואלכס( שמתרחש גם במציאות) ובתוך הסיפור משובצים גם חלקים מכתיבתה של איה. בבושקות כבר אמרנו ?
בלי ספוילר רק אציין שבחלקו השני של הספר מתגלה בבושקה נוספת.
אם נדמה לכם שנוצר בלבול- הסירו דאגה מלבכם. הכתיבה של שושי בריינר קולחת ובהירה, ובנוסף לכך ישנה עריכה גרפית, שמסמנת בגופן שונה את הרובד בו נמצאת העלילה.
הספר סחף אותי הן ברמת העלילה והן בתובנות שעולות ממנו, נטולות קלישאות, מלאות חמלה.
מסמנת לעצמי לקרוא את ספריה הקודמים של הסופרת.
