״סיד״ הוא ספרה החדש של אסתי ג׳ חיים, בעריכת עליזה ציגלר, והוצאת אחוזת בית.
קראתי את ״סיד״ אחרי הפסקה ארוכה(הכל יחסי, כן?) בקריאה, והכתיבה של הסופרת גרמה לי לצלול לתוכו ולהיזכר למה אני אוהבת כל כך לקרוא.
שלוש נובלות יש בספר הזה ובכולן מככב החומר הנקרא סיד.
לפני הקריאה בו תהיתי, למה סיד? מה מעניין בו. הוא אפילו לא ממש צבע.
ובכן, לשמחתי טעיתי. אסתי ג׳ חיים מצליחה לקשור בין הנובלות על ידי שני רכיבים, הכאב האנושי וסיד.
״ אבקת הסיד מכונה גם ׳סיד חי׳,כיוון שהחמצן שבו נותן לו׳חיים׳״
בציטוט הזה מתוך ויקיפדיה נפתח הספר.
בכל אחת מהנובלות מקבל הסיד משמעות קצת שונה.
בנובלה הראשונה ״זיכרון סמוי״ סיד הוא חומר ששופכים על גופה. אליה ,גיבורת הנובלה מתמודדת עם טראומה שאינה מרפה ממנה והורסת את כל חייה עד ש…
כמו הגופות שנותרות חשופות ללא סיד, מרקיבות ומהוות סכנה זיהומית, כך טראומות שאינן מטופלות.
בסיפור השני ״וחג לה שמח״, משמעות הסיד היא התחלה חדשה, נקייה. וכמו כן הבלטת ההבדל שבין שחור ללבן.
חנה היא אישה בת שישים ותשע המתקשה להתמודד עם גילה. היא פוגשת צעיר מקסים, בטוחה שהוא אתיופי ו…
אני עוד לא הגעתי לגיל הזה, אבל מדהים כיצד הכותבת שאף היא די רחוקה ממנו מתארת את הלכי הנפש הנובעים מהגיל בצורה כל כך מפורטת ואמינה, עד שאצתי רצתי לוויקיפדיה לראות אולי טעיתי והיא רק נראית צעירה יותר.
בנובלה השלישית אשר שמה הוא כשם הספר, משמעותו של הסיד הוא חומר שצורב, חורך ומאכל.
לצי הוא גבר מבוגר, נשוי לאנה. שניהם שורדי שואה כמו כל משפחתם. הוא מחפש נואשות אחר קרבתה הפיזית ורגשית של אסתר, קרובת משפחתו.
לאסתי ג׳ חיים יש שפה משלה. הנה שתי דוגמאות
״ הלהט חלף. כמו בשיר ההוא של בי-בי קינג שאהבה במיוחד: the thrill is gone. אבל היה בינהם אושר ממוצע- קומה, יומיומי. הייתה תחושת השייכות זה לזה. הם משולש, מחוברים בקצוות, היא, נועם, נוגה- אל מול העולם הגדול. הם שלישייה סגורה שמגינה על חבריה״
״אושר ממוצע קומה״ כמה יפה מקורי ומדוייק הביטוי הזה.
הנה דוגמה נוספת:
״היא למדה לשתוק. לבלום את מי התהום ולדחוק אותם מטה. לצחוק בלי לערב את העיניים. לבטל בהנפת יד כל תהייה על מצבה. ללקט רגעי שכחה כשישבו ליד הים עם הבירות הקרות או הקפה החם, המבט מדלג על החוף, נעצר בקו האופק השבור, הפנימי״
פעם נהגתי לומר שאני לא אוהבת סיפורים קצרים או נובלות.
היום אני אומרת סיפורים קצרים ונובלות אני לא אוהבת חוץ מאשר כשהם מצוינים.
את ״סיד״ של אסתי ג׳ חיים אהבתי. מאוד.
