״ יזכור לנרצחות ״ הוא שיר שכתבה משוררת בהתהוות, אולי אתם עוד לא מכירים אותה, אבל תזכרו את השם- חן אליה.
״יזכור לנרצחות״ בעט לי בבטן ובגרון, דייק לי את הכאב הבלתי נסבל, על רצח הנשים, בזו אחר זו הן נופלות ונדמה כי לאיש לא אכפת.
כמה נשים עוד ירצחו עד שמשהו יקרה כאן?
והכאב הזה כל כך בלתי נסבל שאנחנו בורחים ממנו, מדחיקים.
או אולי זו רק אני
אבל אז הגיעה חן אליה, ובשקט נוקב, בדומיה שורטת ופוצעת הכריחה אותי לעצור הכל, ולתת לו מקום, לפצע הזה של כולנו.
גילוי נאות, חן היא לא רק כותבת השיר שבחרתי השבוע, היא גם חברה אהובה ושותפה למסע.
כפי שתקראו בעוד רגע, לא זו הסיבה שבחרתי במילים שלה.
הן עומדות בזכות עצמן.
בשקט, בדומיה, כמו שעומדים בעת קריאת יזכור.
יזכור לנרצחות / חן אליה
יִזְכֹּר כָּל אָדָם
אֶת בְּנוֹתָיו
הַנֶּאֱמָנוֹת
וְהָאַמִּיצוֹת
חַיָּלוֹת בְּחֵיל הַחַיִּים.
וְכָל הָאִמָּהוֹת
וְהָאֲחָיוֹת
וְהַיְּלָדוֹת
וְהַנָּשִׁים
אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁן
בַּמִּלְחָמָה עַל חַיֵּיהֶן.
וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ
בַּבַּיִת וּמִחוּצָה לוֹ
בִּידֵי מְרַצְּחִים
שֶׁפַּעַם אָהֲבוּ.
נִזְכֹּר
וְנֶאֱבַל
עַל עֲלוּמֵיהֶן
וְחֶמְדָּתָן
וּקְדֻשָּׁתָן
וּרְצוֹנָן
וּגְבוּרָתָן
וּמְסִירוּת נַפְשָׁן
וְיַלְדֵיהֶן
וַחֲלוֹמוֹתֵיהֶן
אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.
יִהְיוּ כֻּלָּן
חֲתוּמוֹת בְּלִבֵּנוּ
לְדוֹר דּוֹר.
דּוּמִיָּה.
בצילום- אילה יטמר, שחקנית בקבוצת התיאטרון הקהילתי שימלה- דורה נתניה, אוחזת בשמלת אחותה שנרצחה ומדברת אליה, במסגרת ההצגה ״אלוהים לא רואה בבגדים״ שכתבה וביימה חן אליה.
צילם תומר ארבל
