״ מכתוב״ – לקרוא ולהתאהב.

״עזבי כל מה שאת קוראת עכשיו וקחי את ״מכתוב״ חוויה של עושר ועונג צרוף״
כך סימסתי לחברתי כשעזבתי לרגע את הספר.
יש כל כך הרבה סיבות לאהוב את הספר הזה.
אני אנסה להציג אותן פה בצורה מסודרת, אבל הסיבה העיקרית והטובה מכולן, היא שהספר פשוט חדר לי לדם.

העלילה- בלי ספוילרים
כביכול ( אבל ממש כביכול) עוד סיפור של זוג, שעובר דברים שונים במהלך 14 שנות הכרות, עם פלשבקים לעבר של המספרת.

למה כביכול?
מאחר ויש כאן שמירה על התמהיל המדוייק. סיפור אנושי חם, דמויות שאפשר ממש לשמוע ולהתאהב בהן. סיפור שנכתב מהסוף עם פלשבקים ורמזים, אבל עדיין שום דבר לא לגמרי ברור עד הסוף.
הדרך הכמעט אגבית שבה נודע לקורא על אירועים דרמטיים, רק מעצימה את החוויה.
אסור לפספס אף מילה.

אחרי ולפני שהתאהבתי בדמויות האחרות( רמז- אין פה טובים ורעים, כל הדמויות אנושיות, חמות ונוגעות ) התאהבתי בדמות המרכזית כאן- השפה.
הספר הזה הוא ההוכחה לכך ששפה יכולה להיות בו זמנית גבוהה עשירה חמה וקולחת.
משלב לשוני גבוה לא מחייב ניכור.

התיאורים בספר כל כך חיים וקסומים, אצל איריס אליה כהן אפילו העוני עשיר, ואני שלא פעם מדלגת על תיאורים בספרים אחרים, מתעכבת כאן על כל מילה ומילה. כמעט טועמת את המילים, והן כמו סוכריות. חלקן מתוקות חלקן חריפות או חמוצות. מגלגלת בלשון ונהנית.
לוגמת את הספר בהנאה ומקווה שלא יגמר.

בסוף הספר בחלק התודות כותבת הסופרת:
״אני מרגישה שקרה לי נס ששותפים לו הרבה אנשים״
אני כקוראת, מרגישה שגם לי קרה נס שהכרתי אותו.

לסיכום-
אתם עוד כאן? רוצו להתאהב בו.