אמצעים לראיית לילה הוא ספר שירה שכתבה ענת דוברת בן עזרא. מתוכו בחרתי לסופשבוע זה שיר ושמו תפארת.
לשירה יש מאגר כלים מגוון וגדול שכולם נועדו לעשות דבר אחד- לעצור את הקורא, לומר לו- שים לב. יש כאן משהו.
לפעמים זה משהו מרגש, או מפעים, לעיתים מכעיס ובוטה, אך תמיד יש משהו שיגרום להעצר.
במקרה של השיר שבחרתי האמצעי שעצר אותי הוא היפוך, טוויסט. כולנו מכירים את הביטוי״ אין מכניסים ראש בריא למיטה חולה״, נכון?
ומה יקרה אם נעז וכן נכניס? אווו סיפורי האימה על הראש שתדבק בו המחלה, רגע, צאו שניה מהקופסה, גם זו אפשרות
הנה השיר
תפארת/ ענת דוברת בן עזרא
״כְּשֶׁרֹאשׁ בָּרִיא
נִכְנָס לְמִטָּה חוֹלָה
לִפְעָמִים
פִּתְאוֹם
הַמִּטָּה נַעֲנֵית
לְאִטָּהּ
רִבּוּעוֹן אוֹר חִוֵּר
בְּפִנַּת סָדִין
חִיּוּךְ מִתְקַמֵּט עַל כָּרִית
וְרָפֶה
וְשׁוּב
מְעַט מְעַט
וּכְבָר הַמִּטָּה
לַחְשׁוּשִׁים שֶׁל שָׂדוֹת
וּכְבָר הַמִּטָּה
תִּפְאֶרֶת״
זה אחד הדברים היפים בשירה, מותר ורצוי לשחק, עם המילים, הביטויים, לקחת את הביטוי ולבלבל אותו. מתוך הבלבול עולה מחשבה חדשה, ואולי דווקא החולה ידבק מן הבריא? אולי אם נפסיק לפחד ונתחיל להעז, להיות מעורבים, להתקרב, אולי משם תתחיל התפארת?
בואו נפתח את הלב
סופשבוע של קרבה והחלמה למיטות החולות והראשים הבריאים באשר הם.
