הנובלה באגאדובא היא ספר הביכורים של טל כץ(עריכה – גיתית כבירי ומירי רוזובסקי. הוצאת ״שתים״). סך הכל 83 עמודים מודפסים .
זו לא הסיבה היחידה שהוא נקרא במהירות הסיבה העיקרית היא הכתיבה של טל כץ. היא מצליחה להפוך סיפור הכי רגיל ומוכר לסיפור מיוחד שנכנס ללב ונקרא ברצף.
מעט על העלילה של באגאדובא ללא ספוילר
גיבורת הנובלה היא אישה צעירה, נשואה ואם לילד קטן ולתינוק.
שגרת חייה הנעימה מופרת כאשר היא מוצאת במקרה התכתבות בינו ובין המאהבת שלו. מכאן ועד סוף הנובלה היא לוקחת אותנו איתה לרכבת ההרים הרגשית אליה נלקחה. שמותיהם של בני הזוג לא מוזכרים אפילו פעם אחת בספר. בכך רומזת לנו טל כץ- זה לא רק סיפורה של האישה הספציפית הזו. הניואנסים אולי שונים, אבל זה מסע אותו עוברת כל אישה שהיא נשואה, אם צעירה ואשת קריירה, אשר נבגדה. הכתיבה המיוחדת של טל כץ היא שהופכת את הנובלה לסוחפת.
על הכתיבה של טל כץ
הדמות לא פונה אלינו הקוראים ומספרת בדיעבד את סיפורה. אין תיאורים, אין דיאלוגים. כל הטקסט הוא זרם התודעה של האשה. כאילו נפתח לנו סדק דרכו אנחנו שומעים את מחשבותיה כפי שהן. בלי סינון,יפוי, או צנזורה עצמית. בלי הסברים או השלמת פערים.
זה אתגר רציני לכל סופר לכתוב בצורה כזו מבלי לעייף או לשעמם את הקוראים. טל כץ עמדה בכבוד רב באתגר הזה כבר בספר הביכורים שלה. הכתיבה שלה שנונה, פגיעה, כנה ונוגעת ללב.
הנה כמה דוגמאות:
״ אומרים שמים רבים לא יכבו את האהבה, אבל מה יהיה עם החלודה."
״זו בעיקר התחושה שאין הווה, יש רק דאגה לעתיד.
אני נצמדת לכל יום כמו תפילה, בכל כוח האמונה שאין לי.
החרדות שלי זוקפות קומה, מלבלבות, מכות שורשים בקירות הבית."
באגאדובא היא לא רק סיפור של אישה נבגדת. ישבו רובד נוסף- אישה שמגיעה עם מטענים, שמה את עצמה במקום האחרון ומשתנה בעל כורחה, אבל לטובתה
״ רזה בדיוק כמו שאמא שלי חלמה שאהיה.
לא משנה על מה דיברנו תמיד היא הייתה מוצאת דרך להעיר לי,
להציל אותי מפני עצמי, ממש ממש לטובתי הייתה אומרת, תראי איך את נראית, אישה לא צריכה לאכול כל כך הרבה / איזה גבר ירצה אישה ככה ומצביעה על גופי / מה הבעיה להכין קערת סלט גדולה / תכניסי את הבטן רגע, מה אכפת לך לנסות? / אפשר לחשוב מה אני כבר מבקשת ממך? / את יודעת כמה שזה ישמח אותי? / את סתם עושה לי דווקא, חתיכת עקשנית.
וכמה אשמה סחבתי לאורך השנים על שסלט לא באמת השביע אותי. וגם לא חצי אשכולית ושכל הדיאטות שניסיתי לא השביעו את הרעב של אמא שלי לבת דחלילה שדופה.
לא הצלחתי, ולא היה לי סיכוי להצליח, לשמח את אמא שלי.
ועכשיו גם את בעלי.
נראה שהובסתי שוב בידי הרזון.
עלבונות עתיקים מתעוררים לחיים, מייללים פנימה. וכבר קשה לי להסתיר."
ֶֶהכתיבה של טל כץ גם שנונה וצינית. הנה דוגמה לקטע שהצחיק אותי.
"היה לה שיער בייבי בלונד מספר 737 כולל שורשים.
היא הייתה לבושה באיזה רישול מתוחכם.
מדי בוקר היא מסיימת פילאטיס ובאה לקפה.
היא אישה בלי גיל.
היא אנטיאייג'ינג מהלך.
היא מגוהצת ומוזרקת כל כך, עד שבזווית מסוימת היא נראתה פחות כמו אישה ויותר כמו הצהרת הון.
ראבכ כמה הון."
מבלי ספויילרים אספר רק שלא חסרה תקווה בספר.
את שם הספר יבין מי שיקרא אותו וכדאי לקרוא אותו.
