סיימתי לקרוא את ״אדם זר״, ספרו החדש של הרלן קובן, (הוצאת כנרת זמורה דביר)בפחות מיומיים. הוא מותח ומרתק, קובן בונה דמויות מעניינות ומעוררות חיבה, ומוסיף עניין הרבה מעבר לסיפור העלילה נטו. בניגוד לסדרת מירון בוליטר שלו, בספר הזה אין תאורי אימה פלסטיים. כל היתרונות שאני מחפשת בספר מתח.
עם זאת הסוף ממש מעצבן, לא ארחיב בעניין מחשש ספוילר.
לא יודעת להגיד אם זה מקלקל לי לגמרי את חווית הקריאה, כלומר , האם הייתי קוראת אותו לו ידעתי שזו תהיה התחושה בסופו?
לעומת זאת, ספרו של ז׳ורז׳ סימנון, ״ מר גאלה המנוח״ ( הוצאת עם עובד")מתמקד אך ורק בסיפור העלילה הבלשית.מר גאלה נמצא מת, נסיבות מותו חשודות, ככל שמתקדמת החקירה מתגלות יותר ויותר נסיבות חשודות.
הממונה על החקירה הוא המפקד מגרה, אחת הדמויות הידועות ביותר בעולם הספרות הבלשית. המקביל הפריזאי לשרלוק הולמס ולהרקול פוארו.
בספרו של סימנון, העלילה כולה מתמקדת בפרשת החקירה, אנחנו לא יודעים כמעט שום דבר על הבלש עצמו, כל הדמויות קשורות ישירות לחקירה.
הספר מדגים בעיניי את ההבדל בין ספר בלשי לספר מתח. יש כאן עלילה בלשית מעניינת ומסקרנת דיה כדי שאמשיך לקרוא עד סוף הספר. אין מתח מסוג זה שקיים בספרו של קובן, מתח מהסוג שלא מאפשר לך לסיים פרק בלי לרוץ מי\יד הלאה אל הפרק הבא, יש סקרנות שממשיכה עד סוף הספר.
אם אתם אוהבים לעקוב אחרי נפתולי חקירה, ולנסות להגיע לפיתרון לפני דמותו של הבלש , "מר גאלה המנוח" בדיוק בשבילכם
ואם נחזור לרגע לספרו של קובן- איך זה אצלכם? האם סוף מעצבן הורס לכם את ההנאה מספר טוב, או שזה נחשב חיסרון קטן, כמו עוגה שחלקה העליון נשרף מעט?
לספרי מתח אחרים לחצו כאן
