"החלון והמדרגות" הוא ספר הביכורים של עומרי חורש. אם הייתם אומרים לי שזה ספרו החמישי הייתי מאמינה.
"החלון והמדרגות" הוא הראשון בסדרה חדשה של "ידיעות ספרים" הנקראת "היום קצר". סדרת נובלות בעריכתה של נוית בראל.
התחלתי לקרוא אותו בסקרנות, משהו בתקציר דיבר אלי. הנחתי אותו מהיד רק שעתיים וחצי מאוחר יותר כשסיימתי את המילה האחרונה ואמרתי "וואו"
בדף הקרדיטים בספר מצוין כי "החלון והמדרגות" נכתב בהשראת "עיר הזכוכית" של פול אוסטר.
לא קראתי את "עיר הזכוכית", וכנראה שעקב כך החמצתי חלק מרבדי הספר "החלון והמדרגות" . יחד עם זאת הוא כל כך ריתק אותי שלא התכוונתי לוותר עליו ולחפש את "עיר הזכוכית" מה שככל הנראה יקרה עכשיו.
זיהיתי בספר הדים נוספים לפול אוסטר ולספרו " המחברת האדומה" , הדים שגרמו לי לחייך כמו ילד שפתר כתב חידה בכוחות עצמו.
מעט על העלילה של "החלון והמדרגות" ללא ספוילר:
דניאל אוסטר, גבר ניו יורקי צעיר, פרוד ואב לילד בן חמש, מסיים את עבודתו במפעל למחברות בו עבד כל חייו מגיל שבע עשרה. רגע לפני שהוא עוזב הוא מגלה מעטפה הממוענת אליו ונשארה על שולחנה של המזכירה.
דניאל פותח את המעטפה ומאותו הרגע חייו נקלעים לסחרור מטורף.
המקומות אליהם הוא נקלע מגלים לו יותר על אביו שהתאבד בצעירותו, הבלש פול אוסטר.( השם כמובן לא מקרי) ועל פרשה מסתורית שהתרחשה שנים רבות קודם לכן של מדען מטורף ובנו. הפרשה קשורה בעקיפין גם לאביו.
"החלון והמדרגות" הוא נובלה בלשית פסיכולוגית שהפנטה אותי. קצב ההתרחשות מהיר למרות שהסיפור רחוק מאוד מלהיות אקשן.
הסיפור כתוב בגוף ראשון אבל באמצע יש חלקים שכתובים בגוף שלישי, ולקח לי זמן עד שהבנתי מה הם החלקים האלה ואיך הם מתחברים לסיפור.
קשה לי לשאת אי הבנה או אי ידיעה בספרים וכאן הצלחתי בקלות.
אני מייחסת זאת לאופן שבו הספר כתוב למינונים המדויקים שבין המיסתורי למובן, לעריכה המהודקת היטב.
במילים אחרות להיותו של הספר טוב כל כך שהרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו ולהמשיך לקרוא.
"החלון והמדרגות" הוא לא ספר ארס פואטי ממש, אבל החוויה של מציאת ההקשרים לפול אוסטר גרמה לי להנאה מהסוג הארס פואטי.
זהו סיפור על אבות ובנים, ועל שיניים שתקהינה…
סיפור על החיים בניו יורק על הגודל והניכור שבה.
מעל לכל "החלון והמדרגות" הוא ספר שאהבתי מאוד וגורם לי לקוות שעומרי חורש כבר שוקד על ספרו השני.
