כבר מזמן גיליתי ששום דבר אינו מקרי והכל מתרחש לטובה, כך למשל בתקופה הזו שמאתגרת אותי בריאותית ומחייבת אותי לשעות ארוכות של מנוחה אני זוכה לגלות עוד ועוד ספרים נהדרים.
כזה בדיוק הוא ספרה החדש של הסופרת הצ׳ילאנית אמריקאית, איזבל איינדה, ״המאהב החשאי״( ידיעות ספרים)
הספר שתורגם עד כה ל15 שפות הוא רב מכר בינלאומי ואני ממש מבינה למה.
אל תתנו לשם הספר להטעות אתכם, לא מדובר ברומן רומנטי או ספרות אירוטית.
מדובר בסיפור על אהבה שגדולה מהחיים ועם זאת החיים גדולים ממנה.
מעט על העלילה ללא ספוילר:
אלמה בת השבע נשלחת ב1939 על ידי הוריה מפולין לדודים בארצות הברית, בכדי להגן עליה.
באחוזה המשפחתית היא מכירה את איצ׳מיי, בן גילה, בנו של גנן האחוזה היפני והשניים הופכים לחברים טובים. התערבותה של ארצות הברית במלחמת העולם השניה, בעקבות ההתקפה בפרל הרבור, הופכת עליהם את עולמם, לאחר שכל היפנים ששהו בארצות הברית, כולל אלה שנולדו וגדלו בה נחשדו בשיתוף פעולה עם האוייב וגורשו למחנות עקורים. עוד שנים יחלפו עד שיתראו שנית.
60 שנה אחר כך, נשלחת ילדה מולדובית בת 12, על ידי סבה וסבתה, אל אמה אשר בארצות הברית, אשר אותה לא ראתה מאז היתה פעוטה.
דרכיהם של אלמה, איצ׳ימיי ואירינה מוסיפות ומצטלבות ותוך כדי כך נחשף בפני הקורא רומן היסטורי מרתק, אשר מצליח להיות בו זמנית גדול ורחב יריעה כמתחייב מספר שמתרחש במשך שישה עשורים בהן היו אירועים רבים ומשמעותיים מאוד, ועם זאת אינטימי וענוג. הכתיבה הנפלאה של איינדה מדוייקת ברזולוציות העדינות ביותר, כמו פסל המגלף דמות מתוך גוש האבן, בסבלנות ועקביות עד שקמטוטי מצחו ושרירי זרועותיו נגלים לעיננו, כך כתיבתה של איינדה מקרבת אותנו בעדינות, ומבלי שהרגשתי נשביתי בתוכו, אני די בטוחה שזה קרה הרבה לפני העמוד העשירי.
כתבתי קודם שזהו סיפור על אהבה, למעשה זהו סיפורן של כמה אהבות, ולא אפרט מחשש ספוילר, רק אציין שבניגוד לסיפורים סכריניים, כאן, האהבה היא לא ענני מרשמלו ורודים, גם כאשר היא מנצחת.
זהו גם סיפור על מורכבותם של החיים, על מציאות שבה הפחד מכרסם את ערכי האנושיות והופך אנשים לגזעניים, על אותו פחד אשר בחסותו ממשלת ארצות הברית מצד אחד גרשה כל יפני באשר הוא אל אותם מחנות ומצד שני בלי היסוס הקימה גדוד שכולו בני מהגרים מיפן, אשר הם עצמם נולדו בארצות הברית,הגדוד הזה היה היחידה הצבאית אמריקאית שזכתה בהכי הרבה מדליות על אומץ לב, מה שכמובן לא עודד את הוריהם ששכלו את בניהם בעוד הם עצמם מוכרזים כאויב ומגורשים.
לסיכום, ספר נפלא!
