חוויית הקריאה בשיר שונה לחלוטין מקריאת פרוזה. כדי להבין שיר, צריך לוותר על ההאחזות בהגיון. במחשבה שניה, זה מתחיל עוד קודם. לא חייבים להבין שיר, אלא לחוש אותו.
השיר שבחרתי לסופשבוע זה הוא שירו של אלי אליהו, מתוך ״אני ולא מלאך״ שמדבר בדיוק על העניין הזה- החמקמקות של השיר. זה לפחות מה שאני הרגשתי כשקראתי ואהבתי אותו.
הַשִּׁיר
״כְּמוֹ צֶדֶף
שֶׁנּוֹתָר עַל הַחוֹף,
אֵין בּוֹ אֶלָּא רֶמֶז לַמִּתְרַחֵשׁ
בַּמְּצוּלוֹת.
אֲבָל מִפַּעַם לְפַעַם
מִישֶׁהוּ יִרְכֹּן וְיִטֹּל אוֹתוֹ מִבֵּין גַּרְגְּרֵי
הַחוֹל, וּבְשָׁעָה שֶׁיְּגַלְגֵּל אוֹתוֹ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו
יַעֲמִיקוּ עֵינָיו, וּמַחְשָׁבָה אִלֶּמֶת
תְּפַרְפֵּר בּוֹ רֶגַע
וְתַחְמֹק
מִכָּל רִשְׁתוֹת הַדַּיָּגִים.״
לשירים שבחרתי בשבועות קודמים לחצו כאן
סופשבוע של שירת הלב השמחה לכולם