יעל גור, מנהלת ״אוהבי קריאה״ כותבת
אפתח בגילוי נאות ונדרש, שרית חברה יקרה שלי ותורמת נדיבה בפרויקט תרומות הספרים לפנימיות שאני מנהלת.
אני מעריצה את נחישותה, את אופיה האופטימי ואת דרכה למצוא את החיובי ואת נקודות האור בכל מצב, קשה ככל שיהיה, את אהבת הקריאה שלה, ומשבוע שעבר, גם את כשרון הכתיבה שלה…
עלילת הספר היפה הזה שכתבה שרית, כבר נסקרה כאן, ארבעה דורות של משפחה ממוצא טורקי, כשכל דמות מאופינת היטב, אך עם זאת אינה שטוחה כלל, וניתן לקורא לראות את חסרונותיה ויתרונותיה, אף אם גיבורי הספר עצמם אינם יכולים להבחין בהם.
סודות המשפחה, כמו גם הלדינו והמטעמים, עוברים מדור לדור, ומשפיעים, לטוב ולרע, על הדורות הבאים.
בשל, עגול ומשובח, קיראו!
רחל דויטש מ״אוהבי קריאה״ כותבת
הספר פרט על כל חושיי, החל מההקדשה לסבתא רשל, שלה ושלי. דרך הלדינו הרכה והמתגלגלת. הקפה עם הקימאק המוגש לקורא שחור וסמיך על הנייר. המאכלים שרק תיאורם ממלא את לועי ברוק, אלה שחצו את קו הגבול ב-400 שנות כיבוש ועלו על השולחן גם בבית הורי.
הוא מכה את זכרוני בריח הים והגלים המתנפצים בחוף הסלע בבת ים שם ביליתי שעות בילדותי, בצלצול פעמונים ביפו, בצבעי ובקולות השווקים.
מהר מאוד אני משתחררת מהדריכות הזאת שממלאה אותי כשאני פותחת ספר חדש (בעיקר שהוא של חברה אהובה) ומתמסרת אל הלשון הציורית ואל הדמויות ששרית טוותה ברגישות. אני מכירה אותם, אולי השמות אחרים, אבל יש להם פנים בהיסטוריה הפרטית שלי.סבא מרקו האוהב והשרמנטי. סבתא קאדן שיוצקת במזון את אהבתה. אמא בקי החכמה שהולכת אחרי הלב ומגלה שהלב לא תמיד יודע. אבא שבתאי הקשה – ובתוך כל אלה נטע, שהופכת את כל זה לסיפור של אהבה וגעגוע. נאחזת בדורי בעלה ובים בתה הקטנה ומנסה לפרום את הפקעות בחייה תוך שהיא מטפלת באחרים.שרית אני אוהבת אותך ואת נטע שלך כי דמה בדמי זורם. תודה ענקית על שאפשרת לי להיות חלק מהחוויה.
קרדיט צילום- יעל גור
לקבוצת הקריאה המשובחת שיעל מנהלת אוהבי קריאה
