מעט על העלילה של "לא תאהב" ללא ספוילר:
מיכאל, גבר כבן ארבעים, חוזר אל בית הוריו.
בחדר בו גדל הוא שוכב על המיטה ומנסה להבין את המאורעות האחרונים בחייו, שהובילו אותו לחזור לחדר הזה.
הוא מוצף בזיכרונות, החל מילדותו המוקדמת ביותר ועד לשבועות האחרונים.
הוא מתמודד עם אהבה שפצעה אותו לא מעט, אבל גם היטיבה איתו.
אהבה שהסתיימה מהר מדי ובצורה פתאומית.
כבר בגיל שלוש הוא סבל מבעיות קשות. בגללן הוא היה מושא להתעללות וגדל כילד בודד מאוד.
אחיו הבכור היה הדמות התומכת ביותר, אבל לפני שנים אחדות הוא היגר עם משפחתו לאוסטרליה.
את כל אלה מנסה מיכאל לעבד כשהוא שכוב על מיטת ילדותו ומולו על המיטה שהייתה של אחיו שוכבים שני כלבים בשם ואדים ונטשה.
הכלבים היו עדים לאירועים האחרונים בחייו.
מרבית הפרקים בספר כתובים בגוף שני. מיכאל משוחח בתוך ראשו עם אחיו הנעדר.
שאר הפרקים כתובים בגוף שלישי מזווית הראיה של אימו, אליזבט.
על השימוש בשפה בספר "לא תאהב"
איתן דרור- פריאר משתמש בשפה כדי לייצג דמויות ותקופה, ובנוסף הוא מהרהר על השפה:
"עברתי בקיוסק של אילן הפושטק. מאיפה היא הביאה את המילה הזאת, יש פושטקים בהולנדית?"
"שאפה, אתה זוכר שהייתה מילה כזאת? כל המילים האלה שנעלמות, הן חוזרות מתישהו?"
"אחרי כמה ימים באהל אחד עם בחור מגמגם אתה מבין באיזה עודף מילים אנחנו. לפחות שמונים אחוז מהן מיותרות"
איתן דרור- פריאר הוא מוזיקאי, והדבר מורגש בכתיבה שלו.
מרגישים את המקצב בדיאלוגים החיים.
שומעים את המבטא וחיתוך הדיבור. למשל כשאימו ההולנדית אומרת "לא יודת" במקום "לא יודעת" או הדמות שמחליפה ה' ב – א', או כשהבריון השכונתי אומר : "מה יש'ך, יא משוגע."
"לא תאהב" עוסק בנושאים לא פשוטים, שלא אפרט כדי להימנע מספוילר ובכל זאת הוא נקרא בנשימה אחת, מבלי לחוש מועקה.
הסיבה האחת היא מה שציינתי קודם- המקצב וחיות של הסיפור. חיות שנובעת בזכות הדיאלוגים החיים ועריכה מצוינת.
סיבה נוספת היא ההומור בספר.
הנה דוגמא אחת:
מיכאל בן השלוש וחצי מגיע עם אימו לרופא מומחה בגלל תופעות נוירולוגיות מהן הוא סובל.
שם מתקיים הדיאלוג הבא:
"אולי זה משהו שהוא יכול לשלוט בו, אפשר לבקש ממנו להפסיק, פשוט את בעלי זה מרגיז נורא."
אפשר לתת לו כוס יין גדולה"
"לתת לילד יין? זה לא קצת מסוכן?"
"לבעלך, שישתה קצת, שיירגע אם הוא מתעצבן."
"אז גם אני רוצה"
"מה?"
"כוס יין," אליזבט צחקקה, "כי אותי בעלי מעצבן."
את הסקירה שלי על "ומי גר במגדל סיימתי במשפט:
"אחרי שקראתי את שני ספריו שבשניהם סיפורים קצרים, אני סקרנית לקרוא רומן פרי עטו."
עכשיו אני כותבת- הרומן "לא תאהב" הצדיק את ההמתנה והתעלה מעבר לציפיות.
