את ספרה החמישי של שירז אפיק, "ליל הברווזים" (הוצאת המקור. עריכה-תמר ביאליק) גמעתי ביומיים.
אם החיים לא היו נכנסים באמצע, אני מניחה שהייתי קוראת אותו ברצף ומסיימת תוך כמה שעות.
אני יכולה לספר לכם מעט מאד של "ליל הברווזים" ללא ספוילר:
לאליענה דרורי יש לכאורה הכל היא פסיכולוגית ילדים מבוקשת. יש לה טור קבוע בעיתון תכנית רדיו פופולרית ילד מתוק להפליא ובעל מהחלומות.
אם בשלב הזה נדמה לכם שמדובר ברומן רומנטי קליל- תשכחו מזה.
"ליל הברווזים" הוא מותחן פסיכולוגי עמוק.
לאליענה יש בעיקר סודות אפלים שמתחילים בבית בו גדלה.
במהלך שירותה הצבאי קרה משהו ששינה לחלוטין את חייה.
שני ,ילד חכם ומתוק בן אחת עשרה, מגיע אליה לקליניקה, ומתחילה שרשרת אירועים שמזמנת לה אפשרות לבוא חשבון עם עברה.
מכאן אספר לכם על חווית הקריאה שלי, ומה גרם לי להנות כל כך.
ראשית, הכתיבה של שירז אפיק מפעילה אצלי את כל החושים.
היא כותבת כך שאני יכולה לראות ממש את הדמויות, איך הן לבושות, מה שפת הגוף שלהן,
אני יכולה לשמוע אותן. כל אחת והקול האופייני לה.
אני יכולה להריח את הסיגריות, את ריח הבית של אמה. גם את הרחובות ,הבסיס הצבאי, הקליניקה והבתים השונים אני יכולה לראות.
וזאת מבלי שארגיש עומס של תיאורים.
שנית- כמו בכל ספריה גם ב "ליל הברווזים" שירז אפיק יוצרת דמויות ססגוניות ומיוחדות במינן.
כל הדמויות הן כאלה, אבל מתעלה על כולן- אליענה! איזו דמות! גם מכמירת לב, גם מצחיקה, גם אוהבת ורכה, גם שונאת ונוקמת, ובעיקר לא מפסיקה להפתיע.
היה שלב באמצע הספר שחשבתי- מה?? לא הבנתי. כנראה פספסתי משהו. מה קורה כאן?
חזרתי לתחילת הספר קראתי כמה עמודים ראשונים, חזרתי לעמוד שהפתיע אותי והבנתי שלא פספסתי כלום. זה פשוט טוויסט רציני בעלילה.
אני אפילו לא יכולה לגלות לכם למה "ליל הברווזים" נקרא כך.
אני פשוט ממליצה לכם בחום לקרוא את הספר הזה, שמעורר רגשות חזקים ומחשבות עמוקות.
על העברה בין דורית, על אמת ושקר, על פציעה עמוקה בילדות וההשלכות שלה, על כמיהה לאהבה ועוד.
להמלצה על ספרה הקודם של שירז אפיק מתחת לעור.
