את גיורא פישר ושיריו לראשונה בפייסבוק, לפני מספר שנים ואהבתי (ועודני אוהבת) מאוד את שיריו.
מאוחר יותר, בשבוע הספר השנה, פגשתי אותו בכיכר והכרתי איש חביב ומרתק.
כך שהגעתי אל ספרו החדש״ מה למדת מהסיפור״( הוצאת עם עובד) עם רמת ציפיות גבוהה, אשר לשמחתי הרבה הספר הצליח להתעלות מעליהן.
כשקראתי את השיר שפותח את הספר, אותו בחרתי להביא בפניכם לסופשבוע זה, מייד שלחתי אותו למעגל חברות קבוע איתן אני נפגשת, ותהיתי-״ מתי הוא צותת לשיחות שלנו?״
המחשבה השניה אחר כך היתה: אני רוצה שהאיש הזה יכתוב עוד ועוד שירים, אני רוצה שהוא יהיה חבר טוב שלי.
את הספר, כמו כל ספר שירה, אני מתכננת ללגום לאט, ובכל זאת כבר בשעה הראשונה הגעתי למחצית הספר.
בכריכת הספר מופיע תצלום של כתב יד ילדותי, מוקף בנאיביות ורודה, והלב נשבר כשמגלים שזהו תצלום של מבחן בתורה, מכיתה ב׳ של מרום פישר ז״ל, בנו של גיורא, שנהרג ב2002 בג׳נין ובו כתוב תשובה לשאלה מה למד מסיפור קין והבל:
״ למדתי שלא צריך לכעוס, ולהיות טוב, לעבוד קשה בלי לצעוק. וגם שמקנאה אפשר להרוג מי שהואבים.״( הכתיב הילדי במקור)
השיר השלישי בספר, מספר את סיפור מציאת הפתק הזה, ונקרא ״שאפשר״, וספר השירים כולו נקרא בהקשר ישיר לאותו פתק.
והנה השיר שבחרתי לסופשבוע זה:
לזאת שכתבה לי שהיא לא מתאימה לעולם הזה/גיורא פישר
״זֶה רַק בִּגְלַל הַחֲלִיפוֹת וְהָאִפּוּר
נִדְמֶה לָךְ שֶׁמִּלְּבַדֵּךְ
כֻּלָּם מַתְאִימִים לָעוֹלָם הַזֶּה.
אַל תִּטְעִי בִּתְנוּעוֹת הַיָּדַיִם
הֵן לֹא תְּעוּפַת צִפּוֹרִים
אֶלָּא נִסְיוֹנוֹת צִיפָה
כֻּלָּנוּ מִתְכּוֹפְפִים
כֻּלָּנוּ מְנַסִּים לִמְצֹא מָקוֹם
לִשְׁבֹּר גַּם צֶלַע בְּגוּפֵנוּ
כְּדֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ יַתְאִים
וְיִהְיֶה אִתָּנוּ לְבָשָׂר אֶחָד.
נ"ב וְאִם אַתְּ חָשָׁה טְרוּנְיָה בִּדְבָרַי
הִיא לֹא עָלַיִךְ, הִיא עָלַי
שֶׁלֹּא הָיָה לִי אֹמֶץ
וְתָמִיד רָצִיתִי לְהַתְאִים״
כמה כאבי לב היו נחסכים ממני( וכנראה שאני לא היחידה בעניין הזה) אילו ידעתי כבר בגיל צעיר את העניין הזה- זה רק נדמה לי שכולם מתאימים, זו אשליית החליפות והאיפור, זו לא תעופה, זו ציפה, וכמה ענווה יש בשורות האחרונות:
״נ"ב וְאִם אַתְּ חָשָׁה טְרוּנְיָה בִּדְבָרַי
הִיא לֹא עָלַיִךְ, הִיא עָלַי
שֶׁלֹּא הָיָה לִי אֹמֶץ
וְתָמִיד רָצִיתִי לְהַתְאִים״
והנה שיר נוסף של גיורא פישר
סופשבוע נעים וקריר לכולנו
