"לאבי, שלא ענה למכתב השני ששלחתי לו בגיל ארבע עשרה וחצי. ומאז חלפו ארבעים וחמש שנים וחצי, ואני עדיין מחכה."
כך נפתח ספרה של לבנה מושון, "מכתבים לסוהר 343 ב", (הוצאת "עם עובד").
הפתיחה המצוינת הזו מכניסה אותנו מיידית לעולמה הרגשי של הגיבורה.
רומזת על מערכת היחסים בינה לבין אביה, מעוררת סקרנות ויוצרת ציפיות.
מעט על העלילה של "מכתבים לסוהר 343 ב" ללא ספוילר
ענת היא הבת האמצעית במשפחה קשת יום בתל אביב.
ילדותה מתרחשת בערך בשנות השישים של המאה העשרים.
אביה של ענת הוא איש קשה מאד, מתקשה להראות גילויי חום כלפי אשתו או ילדיו.
עבודתו כסוהר עוד מקצינה את התנהגותו בבית.
ענת מפסיקה לדבר איתו בנערותה השתיקה ממשיכה עשרות שנים.
האם היא דמות חלשה ולמעשה ענת ואחותה הגדולה מגדלות זו את זו ואת אחיהן הקטן כמעט לבדן.
דרך כתיבתה של ענת הבוגרת אל אביה נפרשת בעיננו היריעה המשפחתית, הקשיים, האירועים הטרגיים שליוו את ילדותה.
אירועים והתנהגויות שעיצבו את אישיותה.
הספר כתוב כמונולוג של ענת , בפרספקטיבה של אישה בוגרת.
היא ממשיכה לשאול את האב שאלות ולהעלות מצוקות ותהיות.
במקביל משולב בספר ראיון שערכה עם האב גברת קהאן בהיותו בן שמונים,
במסגרת תיעוד של בית הכלא מעשיהו.
דרך הפרקים האלו מתגלות לנו מצוקותיו של האב והדרך בה הוא תופס את
עצמו כסוהר וכאדם.
"מכתבים לסוהר 343 ב" הוא לא רק סיפור על סוהר ובתו, או על בתי הסוהר בישראל ברבות השנים.
יותר מכל זהו ספר הבוחן עד כמה משפיעים משקעי העבר על ההווה,
מה הקשר בין מערכת היחסים של הורה עם ילדיו להתנהגותו כאדם בוגר.
האם מסלול החיים של ענת בבגרותה(או כל אדם) הוא הכרח, או בחירה שלה?
הכתיבה של לבנה מושון מרתקת ונוקבת. הבחירה להכניס את הראיון עם האב, היא בחירה חכמה, שהופכת את הספר מכתב אישום לסיפור טרגי ומורכב.
הספר זכה בפרס אקו"ם 2022 ליצירה המוגשת בעילום שם.
