בשיר "מולד", הפותח את הספר "יומן ירח" שכתבה דיתי רונן התאהבתי בזכות שלוש מילים:
"שָלֵם עִם פְּגִימוּתוֹ"
נדמה לי שזוהי פסגת השלווה אליה כולנו נכספים, קבלה רדיקלית של עצמנו.
לא מושלמים, פגומים, ועם זאת שלמים עם פגימותנו.
מאז קראתי בו פעמים רבות, ובכל פעם גיליתי רובד נוסף של עוצמה שקטה.
כמה צניעות ואיפוק יש בשורה:
"בעין פקוחה יעריך את מידת החיבה"
כמה נחמה חמימה ב:
"זרימה נעימה תנחם את חללי גופו,
במצולות ליבו, לילה לילה, עמוק צלול ובהיר, יעור הסהר זוהר, נקי."
סופשבוע של שלמות עם פגימותנו, לכולנו.
