את ספר הביכורים של איילת פרטוש עבו "נראה בסדר מבחוץ" (הוצאת "שתים" עריכה-מירי רוזובסקי) התחלתי לקרוא בשעת ערב מאוחרת ולמרות העייפות שקעתי בו מייד.
הדבר היחיד שניתק אותי מהקריאה הייתה האזעקה שהחזירה אותי בבהלה לכאן ועכשיו. ככה זה כשהדמויות נכנסות לי ללב מיידית.
אומרים שאין שופטים ספר לפי הכריכה, אבל הפעם אני מוכרחה להתחיל בתשומת לב לכריכה. לא רק שהיא יפהפייה, היא מעבירה ללא מילים את רוח הספר, את האהבה וההצמדות הדדית.
מעט על העלילה של "נראה בסדר מבחוץ" ללא ספויילר:
ענבל היא רופאה צעירה בסוף תקופת ההתמחות שלה. היא נשואה לדרור ואמא לבת ושני בנים.
שלומי הוא אביה, אתו יש לה קשר אמיץ ומיוחד. שלומי הוא איש משפחה חם ואוהב שמסתיר סוד גדול מכולם. סוד שמלווה אותו מתקופת היותו לוחם צעיר שהשתתף בקרבות הקשים לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים. אפילו נורית, אשתו, לא יודעת מהו הסוד. אבל היא היחידה שיודעת על קיומו והמחיר ששניהם משלמים.
ענבל מבינה לפני שלומי שיש לו סרטן ומתגייסת למאבק במחלה שלו עם כל הכלים המקצועיים שבידיה.
במשך שנה וחצי עוברים כל בני המשפחה רכבת הרים רגשית.
על המבנה והכתיבה
"נראה בסדר מבחוץ" כתוב בשני קולות.
קולה של ענבל בשנה וחצי בה מתרחש המאבק, כשבתוך כך היא גם נזכרת מדי פעם בילדותה.
קולו של שלומי מובא בקטעי יומן שכתב החל מ1973 ועד 1980.
שני הקולות מובאים לסירוגין בגוף ראשון. הגופן בהם כתוב כל אחד מהם שונה.
גם ללא ההבחנה החיצונית הזו ההבדל ניכר. הכתיבה של איילת פרטוש עבו שמה לב לניואנסים. המצב הנפשי של שלומי בעת כתיבת היומן ניכר. המילים טראומה ואשמה, לא מופיעות אפילו פעם אחת. אין צורך הן צועקות מבין המילים שלו. המעט מחזיק את המרובה.
כאמור הדמויות נכנסו לי ללב. כל הדמויות. למרות ובזכות העובדה שאף אחת מהן לא מושלמת.
המחלה של שלומי היא הציר שמקדם את העלילה, היא מתקיימת גם במישור הפיזי וגם באופן מטפורי.
אבל הספר הוא בעיקר על סודות ושתיקות. על הלם קרב והמחיר שמשלמים לא רק החיילים, אלא גם משפחותיהם. גם הילדים שנולדו להם אחרי המלחמה, ואולי גם הדור הבא. גם על היכולת לעצור ולתקן.
על המחירים שגובות אשמה והסתרה מהנפש ולא פחות מכך מהגוף.
העובדה העצובה שהטיפולים נכשלים מצוינת בגב הספר.
למרות זאת טיפחתי תקוות יחד איתם ודמעתי את כאבם.
למען הסר ספק "נראה בסדר מבחוץ" הוא לא ספר עצוב.
יש בו עצב, אבל יש בו גם תקווה(ולא רק זו שנכזבה)
יש בו מוות, אבל הרבה מאד חיים ומעל לכל ישנה אהבה.
אהבה שיכולה לתקן כמעט הכל.
אהבה שלא מצליחה להביס את המוות הפיזי, אבל גם הוא לא מצליח להביס אותה.
תודה איילת, על חווית קריאה שיש בה חסד ונחמה.
לסיום, הנה שיר שכתבתי לפני שנים אחדות ונזכרתי בו עם סיום הקריאה.
בימים אלה בהם המילים "הותר לפרסום" דוקרות בנו שוב ושוב, הלוואי שמישהו ימצא בו שביב נחמה.
מתפללת לשובם של כל החטופים עוד היום ולשלומם של כל החיילים.
