בשבוע שעבר דנתי עם חברי בפייסבוק על השאלה כיצד מבחינים בין ספר נוער לספר מבוגרים. התשובה, כפי שצפיתי, לא היתה חד משמעית והדיון היה מעניין.
זה הזמן לגלות שהשאלה עלתה בי בעקבות קריאת הספר ״עץ השקרים״ שכתבה פרנסס הרדינג, ויצא בהוצאת עוץ.
הספר הגיע אלי בכותרת של ספר נוער, ושאב אותי, שכבר עשורים איני נוער.
כבר היו מקרים לא מעטים שקראתי ספר נוער בהנאה, אלא שבאותם מקרים היה לי ברור שמדובר בספר המיועד למתבגרים, לשאלת הנוער אחזור בסיום ההמלצה.
כך או כך מדובר בספר מצויין.
מה הופך אותו לכזה?
ראשית, למרות שלא קראתי את המקור באנגלית, ברור לי שהתרגום מאנגלית, בידי יעל אכמון, שומר על רוח הספר, התאמה לתקופה המדוברת, ולמשלבים השונים, ועם זאת שומר על רהיטות, עושר לשוני וכתיבה קולחת.
אם כבר הזכרתי תקופה, זה בדיוק הרגע לספר מעט על העלילה ללא ספוילר:
הסיפור מתרחש באמצע המאה ה19, בחברה הויקטוריאנית.
פיית בת ה14, בתו של כומר ומדען, שקופה בעיני הסובבים אותה. שתי סיבות לכך: היא ילדה, והיא בת. שתי אוכלוסיות שבאותה תקופה היה עליהן לשמוע אך לא להישמע, ולצמצם את נוכחותן כמה שיותר.
כשמשפחתה עוברת בפתאומיות לחיות באי נידח, חושדת פיית שהסיבה לכך היא הימלטות משערורייה, ומחליטה לחקור בעצמה.
דווקא העובדה שהיא שקופה בעיני המבוגרים סביבה מאפשרת לה לגלות יותר ויותר דברים.
אם נדמה לכם שמדובר בספר מתח פשוט, תשכחו מהעניין. מדובר בספר רב רבדים שמביא איתו בצורה הטבעית ביותר את רוח התקופה( כמה שאני בירכתי את מזלי הטוב שנולדתי לפני50 שנה ולא 150) את הבדלי המעמדות, משרתים ואדונים, את מקומה של הקהילה באי קטן, את היצרים המניעים בני אדם. את התחרות הקשה בין מדענים שנובעת מאגו, את הסכנות הטמונות ברכילות, סודות ושקרים.
יש גם מעט פנטזיה בספר, תופעה שאין לה הסבר הגיוני, ובכל זאת לא מדובר בספר פנטזיה של ממש.
הדמויות בספר עגולות. גם מי שבתחילה נדמה לנו שהוא לגמרי שלילי פתאום מתגלה מידע עליו שמשנה את זווית הראייה ובהתאם לכך את דעתנו עליו.
בנוסף לכל אלה הוא כתוב היטב. הסופרת לא נרתעת להשתמש בהומור דק ולסמוך על הקורא שיבין, כמו גם להגיש מסרים פמינסטים מובהקים מבלי להפוך את הסיפור למגוייס.
אם נחזור לשאלה- ספר נוער או לא?
התשובה שלי- ספר מצויין לכל מי שאוהב לקרוא.