את השיר ״פרחים״ של וונדי קופ, קראתי באנתולוגיה הנהדרת ״שירי אהבה, לקט אהבה מספרות העולם״ (הוצאת עם עובד) וכל כך שמחתי.
למה? כי הבטחתי לעצמי וגם לכם לשם שינוי שיר שאינו עצוב או מייסר, והנה מצאתי אחד כזה, הוא אפילו מעלה חיוך.
על האנתולוגיה כתבתי כבר כאן ומדי פעם אני שבה אליה ומוצאת עוד פנינים, כמו השיר שבחרתי השבוע.
פרחים/ וונדי קופ. תרגום שמעון זנדבנק
״יֵשׁ גְּבָרִים שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בְּדַעְתָּם.
בְּדַעְתְּךָ זֶה עָלָה. אַתָּה מוֹפִיעַ
וְאוֹמֵר שֶׁכִּמְעַט הֵבֵאתָ לִי פְּרָחִים
אֲבָל מַשֶּׁהוּ הִפְרִיעַ.
הַחֲנוּת הָיְתָה סְגוּרָה, אוֹ הָיוּ לְךָ סְפֵקוֹת-
מִין הִתְלַבְּטוּת שֶׁהוֹלֶכֶת
עִם מֹחַ כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ. חָשַׁבְתָּ
שֶׁאוּלַי לֹא אֶרְצֶה אֶת פְּרָחֶיךָ.
אָז חִיַּכְתִּי וְאָז חִבַּקְתִּי אוֹתְךָ.
עַכְשָׁו לְחַיֵּךְ רַק אוּכַל.
אַךְ שִׂים לֵב: הַזֵּר שֶׁכִּמְעַט הֵבֵאתָ
עַד הַיּוֹם לֹא נָבַל.״
כשהיא כותבת ״יש גברים שלא יעלה בדעתם״ האם היא מתכוונת לא יעלה בדעתם להביא פרחים בכלל? או אולי לא יעלה בדעתם לבוא ולספר לבחורה אחריה הם מחזרים, תראי רציתי להביא אבל קרה כך וכך?
כך או כך, היא מקבלת מאוד בקלילות את זה שהגבר, המחזר או אולי בן הזוג שלה הוא אחר, לא כמו אחרים. ״בדעתך זה עלה.״
היא פשוט מקבלת אותו, ואולי גם היא כזו? שהרי היא אומרת ״מוח כמו שלנו״
ואז מגיע הבית האחרון שממנו מבינים, ובעיקר מרגישים. זו לא רק קבלה. זו אהבה
״אָז חִיַּכְתִּי וְאָז חִבַּקְתִּי אוֹתְךָ.
עַכְשָׁו לְחַיֵּךְ רַק אוּכַל.״
וזה לא רק כי היא מבינה שאין טעם להצטער על הזר שלא הגיע, זה מפני שהיא מבינה שהכוונה הטובה שלו חשובה יותר מהפרחים עצמם, עד כדי כך שהיא מתמוגגת מפריחתו של הזר הלא קיים.
״אַךְ שִׂים לֵב: הַזֵּר שֶׁכִּמְעַט הֵבֵאתָ
עַד הַיּוֹם לֹא נָבַל.״
מהרגע שקראתי את השיר, ועד לרגעים אלה שאני מסיימת לכתוב את הפוסט הזה, אני שמחה לב לחיוך שעל פניי.
שיר אהבה שגורם לחיוך להתרחב,
קצת הפוגה מיסוריהם של שירי הכאב,
עכשיו הזמן להאיר את הלב.
סופשבוע נעים ומעורר חיוכים לכולם
