״צדו המואר של הצל״ הוא הרומן הראשון שכתבה כרמית גלבוע. (ספרה הקודם הוא מדע בדיוני לנוער)
מעט על העלילה ללא ספוילר:
רונה ויצמן, צעירה ירושלמית מאבדת את אביה אליו היתה קשורה במיוחד. בעקבות כך היא מחליטה לעזוב את הארץ , משתקעת בניו יורק ופורחת שם עם קריירה חדשה וחברים שמשמשים לה כמשפחה תומכת ואוהבת.
כשהיא מכירה את ג׳ון, מתחילים חייה להסתבך, היא חוזרת לארץ, מכירה את עמי המבוגר ממנה ב30 שנה ו…
את כל שאר המאורעות תקראו בעצמכם.
אתחיל מהשורה התחתונה, קראתי את הספר בעניין עד העמוד האחרון, לא פעם רונה עיצבנה אותי ממש, ועם זאת היא כל הזמן סיקרנה אותי.
מצד שני, עמי, לטעמי היה מושלם מדי. עד כדי כך שכמו שרציתי לנער את רונה ולומר לה: ״גברת, תתעוררי ותתחילי להתנהג אחרת״ כך רציתי גם לשאול את עמי: ״מה נסגר איתך?״
גם זו בעיני הצלחה של סופר. דמויות לא חייבות למצוא חן בעיני הקורא, רק לעורר רגש כלשהו.
דמויות המשנה עוררו בי הרבה יותר חיבה , שימי ודנה , ילדיו של עמי, ענת, אחותה של רונה, והוריה של רונה.
בנוסף לעלילה המרכזית יש בספר כמה עלילות משנה-
מערכת היחסים של רונה וענת עם אביהן, הסוד שמסתיר האב, מערכת היחסים עם האם. חיי הנישואים של ענת ושלום, של דנה וג׳ף, נישואיו הקודמים של עמי.
חלקו הראשון של הספר מסופר בעיקר בלשון עבר שכן רונה נזכרת ברוב האירועים, ובאופן טבעי יש קפיצות בזמנים בהתאם לזיכרונות שלה. שאר הספר מסופר בזמן הווה.
כאמור קראתי את הספר בעניין וסקרנות, ואהבתי מאוד את מה שבחרה כרמית גלבוע כמשפט הסיום של הספר.
יחד עם זאת אולי בגלל ריבוי אירועי המשנה בעלילה, היו מקומות שהרגשתי שכדאי היה לערוך, לעבד ולהדק יותר.
מילה טובה על שמו של הספר, הוא מעורר סקרנות, מקורי ותוך כדי קריאת הספר הוא מתברר יותר ויותר.
ועוד מילה טובה על עיצוב הכריכה( ראו בתצלום למעלה) הוא מושך את העין, רומז מעט על האווירה בספר. שימו לב לדמותה הכפולה של רונה, זו שבתוך מסגרת התמונה נראית כלואה, ידיה כמו מבקשות לפרוץ את המסגרת והיא מישירה מבט, אקטיבית. לעומת רונה, האוחזת במסגרת, מבטה מופנה הצידה, כמו לא היו חייה( המסגרת) נוגעים בה. חולמנית? עצובה? פאסיבית לחלוטין.
