"רווח של חמש" הוא ספרה החדש של טלי כהן צדק.
כמו קודמו גם הוא יצא בהוצאת "שתים" בעריכת מירי רוזובסקי.
"תנינה במישור החוף" ,ספרה הקודם, הציב רף גבוה מאוד.
ובכן, "רווח של חמש" לא סתם עומד ברף הזה. טלי כהן צדק הצליחה לעקוף את עצמה בסיבוב בפער, התוצאה היא ספר מופתי, שונה לחלוטין מקודמו(אשר היה מצוין, כפי שכתבתי כאן) ועם זאת שומר על טביעת האצבע שלה כסופרת, כפי שארחיב בהמשך.
מעט על העלילה של "רווח של חמש" ללא ספוילר:
נתי, מזכירה במושב בצפון הארץ, בת חמישים, נשואה לדורון אם לבן ושתי בנות.
כשעידו בנה הבכור מגיע לגיל שש עשרה מסתיים מבצע צוק איתן.
לכאורה שתי העובדות לא קשורות זו לזו. אלא שנתי בוחנת את ההתנהלות של מדינת ישראל מול האיום העזתי ומבחינה שיש רווח קבוע של שנים בין מבצע למבצע.
היא מבועתת כשהיא מבינה שהמבצע הבא יתחיל כשעידו יהיה בצבא. ברור לה שהוא יהיה לוחם. המחיר של תמרון קרקעי בסמטאות עזה גם הוא ברור לה,
מה תעשה אם כדי להגן על בנה? הכל? בכל מחיר?
גם כשמדובר על אם ישראלית לחייל שהוא מה שאוהבים לכנות "מלח הארץ"?
התשובה של נתי לכך חיובית. היא מגבשת תכנית שמטרתה לצמצם את הרווח, לגרם למדינת ישראל לצאת למבצע צבאי לפני שבנה יתגייס.
האם תצליח? ומה תהיה התוצאה?
כמובן שלא אגלה לכם.
על המבנה של "רווח של חמש"
הספר בנוי כמונולוגים אותם מדברת נתי אל עידו, רובם במרחק הזמן. אחד מהם מוקלט תוך כדי נסיעה שלה.
במונולוגים האלה היא מספרת לבנה מה עבר לה בראש בכל רגע בשנים האלה.
מה תכננה ומה עשתה. היא מנסה להסביר לעידו ובעצם לעצמה ולנו את המניעים, הדילמות, וההחלטות שלה.
מאחר והמונולוגים כתובים במרחק הזמן, אבל התוכנית שלה נאמרת מההתחלה נוצר מתח. האם עשתה זאת? ואם כן מה הייתה התוצאה?
מהיכן היא מדברת אל בנה? אלה רק חלק מהשאלות שמתבררות רק בעמוד האחרון ממש.
על הכתיבה של טלי כהן צדק
טלי היא כותבת אמיצה, כנה ומקורית ביותר.
כפי שכתבתי למרות שהספר שונה לחלוטין מקודמו(שהיה גם הוא שונה לחלוטין מקודמו) טביעת האצבע הספרותית שלה ניכרת גם כאן.
מהרגע שקראתי את המוטו הייתה לי תחושה שלא אתאכזב.
"בחצר עץ. על העץ קן ובו גוזלים. נחש מטפס על הגזע. מה תעשה הציפור?
הציפור תעוף לקן אחר. תנופף בכנפיה. הנחש ישנה את מסלולו. אתה מבין, עידו?"
בפסקה אחת קצרה נמצא רמז להלך הרוח של נתי. אם אמורה להגן על בנה מסכנות. זו אקסיומה.
בפסקה הזו כבר ניכר השימוש שטלי עושה לא רק במילים, אלא גם בסימני הפיסוק. משפטים קצרים, ללא מילות קישור. ציון עובדות יבש. לציפורים אין דילמות מוסריות.
בפרק הראשון הקורא נזרק מייד לתוך סיטואציה חיה. ראיתי את הילד הקטן, את פעולת שריכת הנעליים לולאה אחרי לולאה. את שני התינוקות משחקים על השטיח בעוד שתי האימהות שותות קפה בשלווה. שמעתי ממש את הצחוק שלהן. הסופרת יצרה מתח על ידי הניגוד בין התמונה השלווה הזו לחשד של הקורא שעוד רגע יקרה משהו לילד.
וכשמשהו אכן קורה, סימני הפיסוק, יותר מהמילים מעבירים את החרדה של נתי, הם מעבירים את קצב הלב שלה שהולך וגובר וגורמים לנשימות שלנו להתקצר כמו שלה.
ציטוט נוסף שאהבתי, כי הוא כל כך מדויק והרעיון מובא בצורה ציורית. כמעט ילדית:
"זה לא כוחות. כשעושים הורדת ידיים, הפחד מנצח את ההיגיון בקלות."
לא רק סימני הפיסוק, כל מילה בספר הזה מדויקת. כשנתי מזכירה בדרך אגב את בתיה עוזיאל, היא מדמיינת אותו מרים גבה ומסבירה מי זו בתיה עוזיאל ואיך היא קשורה לנושא.
זו לא כתיבה רגילה בגוף ראשון, זה מונולוג שמודע לנמען.
"רווח של חמש" הוא ממש לא מותחן, אבל הוא מותח הרבה יותר מכל מותחן שקראתי.
כשנתי מקליטה לעידו תוך כדי נסיעה הכל כתוב בהווה. אנחנו מלווים אותה כל הדרך וזה אמצעי נוסף שמגביר את המתח.
הניגוד בין מה שנתי מתכננת ומכינה ובין פעולותיה השגרתיות כאמא מדגיש את הדיסוננס הבלתי נתפס בו אנחנו חיים.
זו לא נתי שמטורפת, זו המציאות בה אנחנו חיים היא המטורפת.
הספר המופתי הזה מביא את תמצית הפחד של כל אימא ישראלית באשר היא.
ללא קשר לדעותיה הפוליטיות, לערכים ואמונות שלה.
עד לאן הפחד של נתי ייקח אותה?
הוא מעלה דילמות מוסריות – האם לאימהות מותר לעשות הכל כדי להגן על ילדיהן? אולי חובה עליהן?
איפה עובר הגבול? מה אם הצורך הזה פוגע בילדיהן?
ומה אם ההגנה על הילד שלך היא פגיעה בילדים אחרים?
טלי כהן צדק לא עונה על השאלות האלה, ולא רק בגלל שדילמות בהגדרתן הן התנגשות בין שני ערכים ולכן אין תשובה.
היא לא עונה, כי זו לא מסה פילוסופית.
זה סיפור. סיפור שלוקח אותנו עד הקצה. הקצה של נתי, אבל גם שלנו.
הלוואי שהנכדות שלי יקראו את הספר הזה ויחושו רק את המתח של כל קורא ולא יכירו את הפחד הזה.
הגזמתי? אז אולי נינות.
ואתם- בלי פחד- רוצו לקרוא את "רווח של חמש" הרווח יהיה כולו שלכם.
ועוד משפט לסיום- הספר הזה חייב להפוך לסרט או מיני סדרה. הוא כבר כתוב כך.
יש לי אפילו רעיון לליהוק הדמות של נתי.
