"שנות העונש המאושרות", ספרה של פלר יאגי(תרגום יערית טאובר. הוצאת עם עובד) מכיל שתי נובלות. הראשונה נקראת כשם הספר והשנייה נקראת פרולטרקה.
"שנות העונש המאושרות", מתרחשת בילדותה ונערותה של המספרת בפנימייה לבנות בשוויצריה.
פרולטרקה נקרא כך על שם ספינה יוגוסלבית שעל סיפונה שוהה המספרת בנערותה עם אביה.
בשתי הנובלות התחושה היא כמו להסתובב בחלום מוזר. כלום לא הגיוני, ואיכשהו הכול קשור ומתבקש וכמעט הגיוני.
אני מודה שאת הנובלה השנייה עזבתי באמצע. היא מורבידית מדי עבורי.
לכן אתרכז בסקירה זו ב"שנות העונש המאושרות".
יחד עם זאת משפט אחד לגבי שתי היצירות- הכתיבה של פלר יאגי מכשפת. העלילה היא לא העיקר, היא כמעט ולא קיימת. היא רק תירוץ למה שהסופרת רוצה לכתוב. ואיך שהיא כותבת! ההתרחשות(כי קשה לקרוא לזה עלילה) אינה לינארית. היא כמו אבן שנזרקת למים ויוצרות אדוות של הקשרים, היזכרויות, הבנות.
"שנות העונש המאושרות" מתרחש כאמור בפנימייה לבנות בשוויץ, בה מתחנכת המספרת מגיל שמונה ועד שש עשרה בערך.
הנובלה הזו היא גם ממואר וגם רומן גדילה.
בדרכה הייחודית מספרת יאגי על כללי התנהגות מחמירים והשפעתם על הנערות, על צביעותה של החברה הבורגנית, על הפער שבין נימוס לחמלה ואהבה.
ב "שנות העונש המאושרות" מרבה יאגי להתעכב על תיאורים חיצוניים בצורה מאוד מיוחדת, מפורטת ומקורית. כל התיאורים שלה ציניים, ואפילו מרושעים מעט.
"המורה לצרפתית נראתה כמו גבר עצוב,בעיקר באור,ליד החלון,ישובה מאחורי השולחן. היא שאלה אותי שאלות, לא עניתי. שערה היה גלי, אפור, קצר, ידיה כידי כומר,שלובות. במבטה החמור הייתה כעין בקשת נדבה, תחינה שמעולם לא נענתה, אעז ואומר טוהר,טוהר המובסים, שהוא שילוב של ייאוש חולף ושל עיקשות."
" פרדריק נכנסה כמו רובוט,ניגנה בלהט מסוים, קדה קידה כמו רובוט, ונדמה שמחיאות הכפיים אינן מגיעות לאוזניה. הופעתה הייתה מרשימה. היא לא הפגינה רגש, לא יהירות, לא ענווה , כאילו היא מלווה את גוויתה. ״
המספרת מנהלת מערכת יחסים לא ברורה עם פרדריק, נערה אחרת בפנימייה. לא ברור אם היא מאוהבת בה או רק מעריצה אותה. וכך היא אומרת עליה:
"נראתה כמו אלילה, שופעת בוז. אולי משום כך רציתי לכבוש אותה. הדבר הראשון שחשבתי היה: היא הרחיקה לכת יותר ממני."
לסיכום, הכתיבה של פלר יאגי היא המהות בספר הזה, אל תחפשו עלילה. פשוט תתמוגגו מהכתיבה המפתיעה
