״דברים במדבר״ – ספרה המרתק של מיכל שטייניץ

״דברים במדבר״, ספרה השני של מיכל שטייניץ(הוצאת שתים. עריכה- אורנה לנדאו) אירח לי לחברה צמודה במשך כיממה. 

כשאני אומרת חברה צמודה,אני מתכוונת שאפילו כדי ללכת לשירותים התקשיתי להיפרד ממנו.

לא רק כי ״דברים במדבר״ הוא רומן מתח פסיכולוגי, ולא רק כי הוא כתוב היטב וערוך בצורה מהודקת כל כך, אלא גם כי כמו כל ספר טוב הוא מעורר מחשבה, לעיתים אי נוחות, תחושת הזדהות שמשנה מוקד מדמות לדמות. 

מעט על העלילה של ״דברים במדבר״ ללא ספוילר

ד״ר ארי גוטמן הוא מרצה בחוג לארכיאולוגיה, רגע לפני קבלת קביעות ופרופסורה.

הוא נשוי באושר ליעל, עורכת דין מצליחה הנלחמת בחוכמה בפושעי מין.

הוא גם אבא מעורב מאוד, מקיים את הבטחתו לאשתו- זו התקופה בה הוא ההורה הפעיל יותר, והיא אשת הקריירה.

הוא סובל מדלקת עיניים חמורה, הגורמת לו להזיל דמעות בקביעות, להתרחק זמנית מאתרי החפירה ולשקוע באקדמיה.

ראיון בטלויזיה עם סופרת העומדת להוציא לאור ספר על אונס בחוג לארכיאולוגיה , שקרה לפני עשרים שנה, גורם לו להבין שהיא טוענת שהוא אנס אותה.

היא אמנם לא נוקבת בשמו, אבל כל הסימנים מכוונים לשם.

ארי נחרד, הוא לא זוכר כלום. האמנם לא היה כלום?

ואם לא היה- האם יאמינו לו בעידן הme too בו ברירת המחדל היא להאמין לאישה?

ומה הוא יכול לעשות כשהיא אפילו לא נקבה בשמו המפורש?

ואיך יכול להיות שהוא לא זוכר כלום חוץ מזה שפעם יצאו לסיור יחד?

איך יכול להיות שהוא, הגבר הפמיניסט שמקדם סטודנטיות ואפילו מדבר כמעט כמו מירב מיכאלי, שמנהל בלוג בישול לאבות, שהוא אב פמיניסט כל כך, אנס מישהי?

לא אגלה לכם כמובן אם אכן היה אונס וגם לא אענה שאר השאלות, אבל מבטיחה שמיכל שטייניץ עונה עליהן בספר.

אם התקבל הרושם המוטעה שמדובר בספר״ כבד״- לא כך הוא.

הכתיבה של שטייניץ שנונה ומלאת הומור, דבר שמאפשר להתבונן היטב גם בשאלות נוקבות מבלי להרגיש דחיסות.

״דברים במדבר״ הוא רב רבדים. גם מותחן פסיכולוגי, גם ביקורת על הפוליטיקה הפנימית במוסדות האקדמיים ,

גם מכיל איזכורים מעניינים כמו יונג למשל:

״אולי צדק יונג כשאמר שבכל אחד ואחד מאיתנו מסתתר אחר שאינו מוכר לנו. האמנם מיסטר הייד מתחבא אצל כולנו בעליית הגג. מחכה לשעת כושר?״

״דברים במדבר״ עוסק גם בתעתועי הזיכרון והשכחה.

את כל המחשבות והידע הנרחב שותלת מיכל שטייניץ בחוכמה בדיאלוגים ומחשבות של הדמויות.

כך הספר נשאר ספר עלילתי מרתק ולא מניפסט או ספר עיון. ֿכך למשל הציטוט הבא לקוח מתוך שיחה של ארי עם דמות נוספת(אני נמנעת מלגלות מחשש ספוילר)

״אתה יודע שלפעמים אי אפשר להבדיל בין זיכרון אמיתי לבין דברים שראית או קראת עליהם.
יש לזה אפילו שם. קריפטומנזיה. זכירה של דברים שלא באמת קרו, או לפחות לא באופן שבו זוכרים אותם.״

הארכיאולוגיה היא גם עולם התוכן של ארי, אבל גם מטפורה, לחפירות לצורך לימוד. לריפוי של מה שנשבר.

שם הגיבור – ארי גוטמן- לאורך כל הספר אנחנו(וגם הוא עצמו) תוהים האם התנהג כאריה טורף.

גוטמן=איש טוב. אז מה הוא- טורף או טוב? או גם וגם?

גם שם הספר ״דברים במדבר״ מעורר מחשבה-

האם אנחנו נמצאים בעידן של הליכה במדבר, גברים הבינו שאינם יכולים פשוט לקחת נשים,אבל עדיין ישנו כל הדור ההוא שעדיין לא הפנים, וכמו בני ישראל בזמנו, נאלץ לחכות עשרות שנים עד שיתחלף הדור?

לסיכום- גברים, נשים וכל מי שרוצה לקרוא ספר טוב מאד –

רוצו לקרוא את ״דברים במדבר״. הוא יבלבל אתכם, יזיז אתכם מנקודת הזדהות אחת לאחרת וחוזר חלילה.

במיוחד- הוא ירתק אתכם.