״להיות או לא״ הוא ספרה השני של איריס קאופמן (הוצאת שתיים. עריכה- מירי רוזובסקי)
זהו ספר מסות- סוגה שבוחנת נושא מסוים בצורה סובייקטיבית (בניגוד לערך באנציקלופדיה למשל) ומשלבת בו אזכורים וציטוטים רבים, מהספרות. בניגוד למאמר עיוני אקדמי הקול הפואטי של הכותב ניכר ויש לו חלק חשוב מאד בחוויית הקריאה.
הנושא אותו בוחנות המסות ב״להיות או לא״ הוא החיים בין ולצד מחלות.
היא חלתה בסרטן מספר פעמים, וחיה עם טרשת נפוצה.
רגע לפני שתיבהלו הנה עשר סיבות לקרוא אותו.
1-הוא כתוב מצוין!
2-ספרות מאפשרת לנו להכיר חיים אחרים לגמרי מאלו שאנו מכירים, להיכנס לתוך הראש של דמויות שונות או אפילו הפוכות מאיתנו, ולראות את העולם מתוך עיניהן.
3-כשהיא מצוינת כמו ״להיות או לא״ היא מאפשרת לנו לפגוש גם את עצמנו, גם אם חיינו שונים לחלוטין.
מתוך המפגש עם הטקסט אנחנו מבינים אמת כלשהי על חיינו שלנו.
4-מסתובבים בינינו אנשים רבים מאד שהחיים שלהם שקופים עבור שאר האוכלוסייה.
למשל חולים או פוסט טראומטיים. ככל שתגבר המודעות, נהפוך משקופים לנראים.
5-כפי שכתבה סוזן סונטאג בספרה ״המחלה כמטפורה״, אותה מצטטת איריס ב״להיות או לא״:
״המחלה היא הצד החשוך של החיים, האזרחות המעיקה יותר. כל הנבראים מחזיקים באזרחות כפולה – בממלכת הבריאים ובממלכת החולים. אף–על-פי שכולנו מעדיפים להשתמש בדרכון הטוב, במוקדם או במאוחר חייב כל אחד מאיתנו לפחות לזמן מסוים – להזדהות כאזרח של המקום האחר ההוא."
6-״להיות או לא״ הוא ספר חשוב לבריאים, לא פחות מאשר לחולים.
7 -זה לא ספר על מחלות. זה ספר שכתבה איריס קאופמן על חייה. יש בו גם התמודדות עם מחלות וגם חיים, גם עצב וגם תקווה.
לא תמצאו שם ״תיק רפואי״. להיפך- חלק מהכוח בספר הוא האיפוק בכתיבה.
היא מתבוננת על החיים שלה כחוקרת במעבדה. בוחנת את כוחה של הכתיבה עבורה, את מקומה של האימהות בחייה ועוד.
8- הציטוטים והאיזכורים בספר גורמים לתנועה מעניינת בין הפרט לכלל, בין האישי לספרותי וחזרה.
9-כמו כל יין יאנג, אי אפשר להפריד בין המוות לחיים, וכמו שכתבה אליזבט קובלר רוס ״המוות חשוב לחיים״.
מניסיוני האישי הידיעה הלא תאורטית מפחידה ומחדדת את משמעות החיים בו זמנית.
10- ההתבוננות על חייה של הכותבת מזמינה כל קורא, חולה ובריא כאחד להתבונן על חייו שלו ועל חיי הסובבים אותו.
ובנימה אישית, איריס- תודה שכתבת!
לקריאת ההמלצה שלי על ספרה הקודם של איריס קאופמן- ״טעם של מלח״
