״עוד מעט אור״ הוא ייחול שכולנו מנסים להאחז בו בחודשים האחרונים.
״עוד מעט אור״ הוא גם שם ספרה של אורנה קזמירסקי.(הוצאת ״שתיים״ עריכה-מירי רוזובסקי)
מעט על העלילה של ״עוד מעט אור״ ללא ספוילר
בסוף שנות השישים, חיילת בשם יעל, מגיעה לשרת בבסיס בעמק הירדן ומוזמנת ללון בקיבוץ.
שם מתברר לה שזהו הקיבוץ בו נולדה ונעקרה ממנו בהיותה תינוקת לאחר שאביה נפל במלחמת השחרור.
סבתה, אותה לא הכירה נפטרה חודשים אחדים קודם.
בעזרת ציפורה, חברתה הטובה של הסבתא, וקריאה ביומניה של הסבתא מגלה יעל את הסיפור המשפחתי הסוער.
במקביל חייה שלה סוערים, הן בעקבות הגילויים והן בעקבות נער חדש והפכפך שנכנס לחייה.
בשפה עשירה במיוחד מספרת אורנה קזמירסקי את סיפורן של יעל, שרה ושאר הדמויות.
זהו למעשה סיפורה של הארץ ושל הציונות,
של החיים המורכבים כאן, המחירים שהם גובים,והתקווה העיקשת – ״עוד מעט אור״
אהבתי מאד את הדרך בה השפה משקפת את שתי התקופות בהן העלילה מתרחשת.
הספר קריא מאד, וכאמור -כואב ברלוונטיות שלו לימינו.
הערת הסתייגות- הסיפור של יעל והנער בו היא מתאהבת, לדעתי לא עובר מספיק טוב.
סיימתי לקרוא את הספר בהנאה ועם זאת בתחושה שכדאי היה או לוותר על סיפור האהבה של יעל או להצדיק את קיומו בצורה עמוקה יותר.
כאמור. זה לא פגע בעובדה שאני בהחלט ממליצה על הספר.
הלוואי ושם הספר יתגשם, הלוואי ״עוד מעט אור״
מגיע לנו.
אני קראתי את הספר ב״עברית״
